יש ימים שהם קשים וזהו, פשוט ככה
אחרי ימים קשים של תפקוד מוגבל מאוד, ימים בהם ה"מערה" באמת חשוכה והקושי לעשות, לנוע, לפעול היו כמעט בלתי אפשריים... הפרידה מהציפיות לתפקוד מסוים ולהלוך רוח מסויים לא פשוטה לי...בחיים בכלל ובמסע הזה בפרט ונראה שזה שיעור חשוב שעלי ללמוד
ימים ארוכים לא כתבתי, אני אחרי הטיפול השלישי ב AC, ההתאוששות מהטיפול הזה הייתה קשה מההתאוששות מטיפולים קודמים, הימים הראשונים אחרי הטיפול היו יחסית בסדר, שיתפתי אתכן בהליכות שאני עושה… אך מהיום השלישי אחרי הטיפול הגוף נחלש וחשתי כי גם הרצון הגדול ביותר להניע את הגוף לעשות משהו שאני קוראת לו "מועיל" היה קשה מאוד, נפגשתי פנים אל פנים עם תחושת חוסר השליטה, הבכי הציף לפרקים במהלך יומיים שלמים, כול דבר ששמתי לעצמי כדבר שעלי לעשות דרש מאמצים וכול חוסר הצלחה קטן הפגיש עם תסכול גדול. חשתי שאחרי "השבוע הקשה" הגיע יום שלישי והנה מתחילים ימי ההתאוששות או הבריאות הכמעט מלאה, הפעם זה לא הגיע, עבר השבוע הקשה והימים היו מורכבים, הכוחות שציפיתי שיחזרו לא חזרו…
הרגשתי שעד עתה הבאתי למרחב זה את הכוח את ההתמודדות האופטימית הנאחזת בחיות ובעשייה, ואני רואה משמעות לא פחות גדולה להביא הנה גם את הימים האלה את הימים שה"מערה" באמת חשוכה, קרה ומפחידה. הרגעים בהם הבריאות השלמה והמלאה בסוף התהליך לא תמיד בטוחים בתוכי, יש גם ימים כאלה…
הפרידה מהציפיות לתפקוד מסוים ולהלוך רוח מסויים לא פשוטה לי…בחיים בכלל ובמסע הזה בפרט ונראה שזה שיעור חשוב שעלי ללמוד
התאוששתי אני אחרי 8 קילומטר היום ומתכוונת להכין ארוחת ערב…
-
24 תגובות
