עדי לב

כולנו עוטים מסיכות...נשים בצד חרדות ודיכאון... הרי לכוווולם יש את החבילות שלהם וכל יום מחדש צריך לשים את המסיכה על הפנים כדי לתפקד..הרי כששואלים מישהו "מה נשמע" רובינו לא באמת עכשיו רוצים לשמוע את הבעיות שלו (שמה בצד חברים קרובים משפחה וכיוצ"ב)..וכמו שאתה לא רוצה לשמוע סיפורים ברור לנו שגם הסיפורים שלנו לא באמת מעניינים מישהו (שאינו קרוב לנו מאוד!!!). אז אנחנו קמים בבוקר ומתחפשים והכל כדי לתפקד כמו שצריך ולהעביר את היום - בעבודה, בישיבות, עם ההורים בגן, עם הגננת, המורה, השכנים, הילדים וגם הבעל....הכל הכל כדי לתפקד!!! (קצת כמו רובוט). עוד...

אתמול היה יום טוב..הייתי עסוקה עם הבית והילדים יצאתי קצת להסתובב עם הבן שלי הרגשתי סך הכל בסדר...ואז התגנבה לה חרדה - רגע זה הכל??? זה החיים שלך ושוב הוצפתי במיליון מחשבות ובלבול שכמובן מיד יצרו תגובה פיזיולוגית - הרגשה כזאת שלא טוב לי ... והיום כשהתעוררתי וכמובן מיד שאלתי את עצמי - האם היום הזה הוא טוב הוא פחות טוב....הבנתי משהו...זה לא יעזור כמה תרופות אני אקח החרדה שלי היא בעצם המגננה שלי מהחיים. הרי הרבה יותר קל להתעסק עכשיו ברע לי וכואב לי ואולי עומד לקרות לי משהו וכיוצ"ב...מאשר...תתעוררי את לא אוהבת את העבודה שלך והיא עושה לך רעוד...

הי, חדשה כאן. סובלת מהפרעת חרדה שמביאה אותי ממש לכאבים/תופעות במישור הפיזי...כאבי שרירים כאבי ראש, סחרחורות ועוד (בעקבות טראומה שעברתי). לא חסר:( אני נכנסת לתחושה כזאת שמשהו רע יכול לקרות וזמן מה לאחר מכן אני יכולה לחוות ממש חוויות פיזיות קשות למשך תקופה ארוכה עד שמצליחה למצוא משהו שיסיר את החרדה...לעיתים זאת בדיקה רפואית שתרגיע אותי ולעיתים אני פשוט מוצאת משהו אחר לפחד ממנו ומחליפה את החרדה בחרדה אחרת. חשוב לי לציין שבתוך כל זה מתפקדת לגמרי..בעבודה, בבית, עם הילדים...מהצד מצליחה לעשות הצגה ממש טובה שהחיים שלי לא רעים בכלל...אבל בפניעוד...