"כף רגלי השמאלית"… והימנית גם…

לסוכרתיים מומלץ לשמור על כפות הרגליים.

בפירסום של אירגון הבריאות העולמי מ- 2005 נכתב שחולי סוכרת נמצאים בסיכון גבוה לפגיעה עצבית ולבעיות באספקת דם לרגליים. הפגיעה העצבית גורמת לכך שהחולה חש פחות כאב (או לא חש בו בכלל) ולכן עלול לא לשים לב לפגיעה. אספקת דם חלשה עלולה להאט תהליך החלמה של פצעים, וכך עלולים להיגרם כיבים דלקתיים בכף הרגל, שאם הם מזדהמים, עלולים להביא לכריתת כף הרגל (בררר…הקטע הזה הוא אחד המפחידים והמרתיעים במחלה הזאת)

המועצה הבינלאומית לסוכרת המליצה לחולי סוכרת לבדוק יומ-יומית שאין חתכים, פצעים, שינויי צבע, נפיחויות, ואם יש – לפנות לרופא. לא ללכת יחפים, ולהגן על כפות הרגליים בנעליים נוחות. להחליף גרביים נקיות מידי יום, שלא יהיו הדוקות מידי ובלי חורים (טוב, כאן הם קצת נסחפו…)

חולי סוכרת צריכים להיות עירניים גם לכפות רגליים קרות ולכאבי רגליים במנוחה או בפעילות.

יש המלצות לפדיקור (PEDE = רגל, CURE= טיפול / טיפוח) רפואי מידי חודש-חודשיים, כדי שעור כפות הרגליים יישמר לח, ללא "קאלוס" (עור עבה ויבלות) וללא סדקים, וכדי למנוע צפורניים חודרניות ופטרת.

אני בשלב מוקדם מאוד של המחלה. אינני בהכחשה, אך הנחת העבודה שלי היא שטרם נגרמו לי נזקים מהמחלה, כי עליתי עליה בשלב מאוד התחלתי, אולי אפילו טרומי, ואני נלחם בה בינתיים בנחישות ולא "פרווה" כדי שלא ייגרמו נזקים לפחות בשנים הראשונות האלו.  

המלצות לשמירה על כף רגל סוכרתית לגביי ? כעת ? נשמע כמו דאגת-יתר היפוכונדרית. ובכל זאת…

עד כה לא היתה לי הכרות אינטימית של ממש עם חלק זה בגופי…

כפות הרגליים שלי בסך הכל במצב טוב למדי. הן רחבות יחסית למבנה גופי וזה יתרון בריצות ("אחיזת כביש" משופרת…) ובשמירה על שיווי משקל (אינני צוחק).

שמירה על הרגליים מפני פציעות חשובה לי קודם כל כדי להתמיד בריצות שלי. כמי שרץ שנים רבות, כולל תקופות של ריצות אינטנסיביות מידי יום, כולל מיקרו-טראומה בגידי אכילס שהשביתה אותי בעבר, כולל כאבי ברכיים, כאבי קרסול, כאבי ירכיים, כאבים במקומות שונים בכף הרגל, אני ער לנושא.

מסתבר שזה לא פשוט ולא מובן מאליו להתמיד בעיסוק ספורטיבי קצת יותר אינטנסיבי בלי להיפצע, ובלי לעשות ABUSE לגוף.

במשרד שבו אני עובד, אני בין הזקנים. רוב החבר'ה צעירים ממני בשני עשורים בערך. א' עשה הרבה משקולות ושיחק כדורגל, אחרי שירות אולטרא-קרבי בצבא, כעת, בתחילת העשור הרביעי לחייו, הוא סוחב פציעות ברגליים מהכדורגל, מועמד לניתוח והולך בצורה משונה. הוא כבר לא כל כך מחייך כשהוא מדבר על הספורט שלו. ב', בסוף העשור הרביעי לחייו, עשה טריאתלון וגרם לעצמו לפריצת דיסק בעמוד השידרה, וכעת הוא רק שוחה. גם לו יצאה הרוח מהמפרשים במידה רבה. ג', בסוף העשור הרביעי לחייו גם הוא, בכושר גופני טוב מאוד, משחק כדורסל פעמיים בשבוע, משחק בסגנון אגרסיבי עם הרבה תיקולים והתפרצויות, ולמזלו טרם נפצע. הוא משוכנע שלו זה לא יקרה, בחוויה שלו ובהתייחסות שלו לכל הנושא הוא כאילו צעיר בשני עשורים וסיים זה עתה את טירונות החי"ר והוא בן 18 שנכנס עם הראש בקירות ולא חושב מעבר לזה…

ממרומי גילי, אני רואה את הדברים קצת אחרת מאשר ראיתי אותם כשהייתי בגילם. שמירה על הגוף מפני פציעות היא בראש מעייניי. אני מקפיד לתת לגוף יום מנוחה אחרי 2 – 3 ימי פעילות. מקפיד על חימום מתאים לפני כל פעילות. מקפיד על סגנון ריצה נכון ופנתרי, כיאה למי שרץ כבר עשרות שנים. אני חושב ומודע לנושא הפציעות כל הזמן, בכל פעם שאני בפעילות. לא להיפצע ! לא להיפצע ! אני משנן לעצמי. לא ללחוץ על הדוושה יותר מידי.

אני רץ לטווח ארוך (LONG DISTANCE) במלוא מובן המונח. רוצה להמשיך לרוץ גם בעשור השביעי והשמיני לחיי (וגם התשיעי והעשירי, נו, "עד לאריכות ימים", כמו שנהוג לומר…) זה האקסטרים שלי. לעבוד חכם וזהיר, כדי שאוכל להתמיד עשרות שנים. נראה לי מטופש ולא מתאים לאדם מנוסה בגילי, לעשות ABUSE לגוף שלי ו"ליפול על הפנים" בגלל פציעה לא זהירה. אם זה יקרה לי, אני אתבייש בכך.

עם כל זאת, בחודשים האחרונים חשתי מחושים בכפות הרגליים כשנעלתי את הנעליים היומיומיות שלי לעבודה. אלה נעליים שכבר משרתות אותי כמה שנים, אינן איכותיות במיוחד, סוליותיהן יבשות ושטוחות, ובתוכן מידרסים (יש לי קשת גבוהה בכפות הרגליים ומעט "קריסה חיצונית") ישנים מיובשים שנזקם עולה על תועלתם.

במקום לקנות לעצמי נעליים חדשות נוחות, ומידרסים חדשים מתאימים, כמו אדם אחראי ושקול, אני מושך ומושך בתואנות כאלה ואחרות.

תחילה הלכתי למשרד ב"נעלי הבית" שלי.

נעלי הבית שלי הם למעשה סנדלי "שורש" עתיקים, שסוליותיהם משופשפות משנים רבות של שימוש, אך הן כה איכותיות שעדיין מאוד נוח לי בהן, והרגליים אינן משדרות אי נוחות כלשהי. להפך.

אלא מה, שאחרי יומיים כאלה שמתי לב שכפות הרגליים מזדהמות ומשחירות, וגם נסדקות ומתייבשות יותר מכפי שהיו.

בלי קשר לסוכרת, הבנתי שאני עושה פה משהו מטופש ביותר.

פעם הקיבוצניקים היו מתגאים ב"סוליות טבעיות" מעור קשה ומת שנגרם משנים של הליכה יחפה. היה גם טרנד של ריצה יחפה, בלי תמיכה ובלימת זעזועים של סוליה מתוחכמת. אבל אני רוצה לחשוב על עצמי כבוגר ושקול יותר כיום, קל וחומר כשאני סוכרתי.

בשלב הבא, השתמשתי בנעליים ובמידרסים הישנים רק בקטעים שבין הבית למשרד ובין המשרד לבית, כדי להגן על כפות הרגליים, ובשעות הארוכות שאני במשרד החלפתי ל"נעלי הבית" הנוחות שלי.

נעלי הריצה שלי מאוד נוחות, מרווחות ותומכות, ובתוכם מידרסים בני כשנתיים במצב טוב, ואני חוזר מהריצות ללא כאבים.

אמרתי לעצמי שאני נוהג בטפשות מביכה, גם בלי קשר לסוכרת, ואתמול עשיתי מעשה: קניתי נעליים אורטופדיות + מידרסים ביו-מכניים חדשים (יהיו מוכנים בשישי הבא), וזרקתי את הנעליים והמידרסים הישנים. המוכר נדהם ממצבם. התביישתי.

לפני כמה שבועות עשיתי לעצמי לראשונה פדיקור.

לא עשיתי פדיקור ממש מקצועי. אני קורא שזה כולל ג'ל מיוחד המתפיח ומרכך את ה"קאלוס" (עור עבה ויבלות), הסרתו בעזרת סקלפל, פילינג גרגרים עדין ועיסוי לכף הרגל.

בקטע הטיפוח העצמי  אינני גבר מתקדם, מטרו-סקסואלי, המקפיד על שיגרת טיפוח. אני שייך לדוגלים ב"עשה-זאת בעצמך", וכך אני מסתפר כבר שנים בעצמי מול המראה, ובשנים האחרונות מורט בפינצטה לעצמי את גידולי הפרא באוזניים, כשהם דוחים אותי (ככה זה כשמגיעים לגילי…), וכמובן מטפל קבוע בצפורני הרגליים בעצמי. אני גא מאוד בעצמי על כך, וסבור שאני ממש גבר מטופח… (זוגתי מתפוצצת מצחוק…)

לפני כמה שבועות קניתי לי "משחה טיפולית לעור יבש, קשה וסדוק" (50 ש"ח), ואחרי המקלחת מרחתי תוך כדי עיסוי.

אתמול קניתי גם "אבן להסרת עור קשה ולמניעת היווצרותו מחדש, ולשמירה על עור כף רגל רך ונעים" (19 ש"ח). יש אזהרה שהיא לא מתאימה לחולי סוכרת הסובלים מבעיות במחזור הדם.

אמש אחרי מקלחת חמה (ההמלצה היא לרחוץ במים חמימים, לא חמים מידי), עבדתי על כפות הרגליים כחצי שעה. שייפתי בעדינות את "הקאלוס", בלי להגזים – בכל זאת טיפול ראשון – ולבסוף מרחתי שכבה של המשחה הטיפולית תוך כדי עיסוי, וגרבתי גרביים כמומלץ.

ממש פינוק. באמת חל שיפור גדול בתחושה. העור הרבה יותר רך למגע וצבעו ורדרד. בריצה הבוקר הרגשתי הרבה יותר טוב עם כפות הרגליים שלי. אולי זה רק בראש.

קרדיט לגילה על הצילום והעריכה המיוחדת.