בלוג

עוד יום

סופשבוע של משפחתיות חונקת. לא ממש מרצוני, הלבדות הנצחית שלי ממקמת אותי ככבשה השחורה במשפחה. או אולי הפרח השחור. אושר גדול אין כאן, אני לומד לקבל את המצב.

2 תגובות
D

Dana007 נושמת (כי בטח שאנלא חיה) עם דיכאון כבר המון שנים. הלבד הבודד, העצבות הקיומית, אובדן הנפש מכרסמים בנשמתי בלי מעצורים, בלי גבולות, בלי שום רחמים. הדכאון אצלי עמיד, עמיד לטיפול תרופתי ולטיפול פסיכולוגי. ניסיתי לאורך השנים טיפול בשיחות, מגוון תרופות, עברתי אצל מיטב הפסיכיאטרים ואף אחד לא הצליח לטפל בי ולהקל במקצת על כל מה שעובר עליי.

חבר קהילה · 29.12.2018
גם אני מרגישה כך כבשה שחורה, בודדה בעולם אבל גם במשפחה. אצלי הגורם לכל הוא הדיכאון שבודד אותי מהעולם וגם מהשפחה. גם כשאני נמצאת עם המשפחה לא טוב ואני רוצה את הלבד. אני נמנעת ממפגשים של המשפחה, מחגים ומכל אירוע משפחתי. יש אצלי דיסוננס תמידי, כי בפנים עמוק אני הכי רוצה אהבה, אבל כשאני מקבלת אותה אני בורחת ורוצה לחזור להתבודדות שלי.
דווחו
Yasi

חבר קהילה · 29.12.2018
המשפחה שלי לא גדולה. לפעמים אני אומרת מזל שכך כי קשה לי לעמוד באירועים המעטים המשפחתיים שיש. לפעמים אני נמנעת. תמיד שוקלת את המחיר ועד כמה כבד הוא יהיה אם אתאמץ מדי. קיימת אצל משפחתי הבנה. זה טוב. אף אחד לא רוצה שאבוא בכוח ושיהיה לי רע או שאתאמץ מדי. אבל זה עצוב לי לפעמים שזה המצב אבל כן, יש לי מזל שהיא קטנה, המשפחה שלי.
דווחו

הנושאים החמים

הזן את כתובת האימייל שבאמצעותה נרשמת ונשלח לך לינק לאיפוס סיסמה

עוד יום