אל ייאוש

לא סתם אמר ר' נחמן זצ"ל:

'אין ייאוש בעולם כלל'

צריך לדעת ולזכור, 

שתמיד יוכל להידלק האור.

שהדברים נזילים ומשתנים,

והמצב עכשיו לא ישאר לעולמים.

ובידינו הבחירה,

האם להישאב לרע,

או לנסות להילחם בכל הכח,

להכניס אלינו טוב ומהרע לברוח.

ולא סתם כותבת ומטיפה,

אלא אשתף אתכם בנקודה יפה.

היום התחיל לי בתחושה לא נעימה,

את ליבי מילאה ריקנות ושממה,

לא רציתי לעשות דבר, 

הכל היה נראה לי חסר טעם וזר.

בכיתי, כי רציתי להרגיש טוב,

כי רציתי לפעול ולגרש ת'מכאוב.

צד אחד בי רצה להיעלם ולברוח,

ולוּ רק מהמחשבות שהטריפו את המח.

אבל כן ניסיתי להילחם בתחושה בכל הכח,

לבדוק מה יתן לנפשי מרגוע…

אז ניסיתי לסרוג ולרקום, 

אבל הריקנות תפסה יותר מידי מקום.

התחלתי  להתעסק בגינה, 

וזה עזר לי לשים מעט את הייאוש בפינה.

ואח"כ החלטתי לתפור…

חשבתי שאולי זה יעזור.

ולא תפרתי שנים ארוכות,

אבל החלטתי שאני חייבת לנסות.

לעשות…

לשנות…

לא לשקוע, להמשיך לחפש בי את הכוחות.

התיישבתי ליד המכונה,

ובתור התחלה, תפרתי תיק קטן מתנה,

לילדתי הקטנה.

כמה סיפוק, איזה אושר את ליבי מילא,

למראה התוצר הנפלא.

למרות הכל, הוצאתי תחת ידי עבודה מעולה,

שגם ילדתי תשמח לקבלה.

גם בהמשך היה מאתגר,

חוויתי היום הרבה רגעי משבר.

אבל החלטתי להילחם ולשנות

ולא להישאב למסכנוּת.

זה לגמרי השתלם,

ואני גאה ויכולה לטפוח לעצמי על השֶכֶם.

אז מה למדתי מהיום ההפכפך?

אנסח זאת כך:

לא לראות את הרגע כמאיים,

הוא יכול להתחלף ברגע, למהמם.

לא להתייאש, להמשיך להילחם!

והרגע הטוב יגיע, ירגיע וינחם.

אמן!

בתמונה: התיק שתפרתי לילדתי הקטנה.