בת בלי שם

אני לא מאמינה ששנתיים אחרי שכתבתי כאן שאני פונה לאשפוז יום, ושנה אחרי שסיימתי שם, אני משתפת שוב, והפעם המחשבה כבר על אשפוז מלא. מנסה לא להרגיש כלום, רק רוצה עזרה איך להתקדם טכנית.

מישהי יכולה להסביר לי איך למצוא אותו? כבר עברתי ריאיון עם הפסיכיאטרית ומננלת המרפאה לטיפול יום, מחר עם האחות, הדיאטנית והפסיכולוגית. פתאום התחלתי לחשוב שאנמ מרמה את כולם, שאני בכלל לא רוצה לעלות במשקל, אז למה ללכת ולהעמיד פנים? אני יודעת שזאת ההזדמנות ושלי וחייבת עד מחר בבוקר לגייס לפחות 60% ממני לזה. אין לי כח. לא יודעת מהיכן להתחיל, על מה לחשוב? העתיד רחוק מדי מכדי לתת לי כח על ידי שתתגשמנה משאלותי אם בכלל, מה כן ייתן לי כח? אנמ יודעת שזה חייב לבוא ממני, אבל מעיין החיים שבי כבר שכח לנבוע. אז אולי דווקא מישהו מבחוץ יכול לבוא ולהעוד...

זה המילים של הפסיכולוית שלי לפני כמה שבועות...
היא רוצה שאהיה מוכנה לעמוד ולהביט לזה בעיניים, בעוד לי יש אינספור סיבות אחרות לתלות בהן את הקולר, כמו חוסר מצב רוח, חוסר תיאבון מופלג, תחושת כבדות, הליקובקטר, הצליאק שגילו לי לאחרונה ועוד. יש רגעים שאני מוכנה לקבל את זה ויש פעמים שעודני מכחישה ותולה הכל בנסיבות פיזיולוגיות. אחרי שנה וחצי של הפניה מהפסיכולוגית התחלתי ללכת לדיאטנית, והן הציעו לי לחשוב על טיפול יום.
מצד אחד זה יקל עלי, כי כעת כשמגיע החופש זאת באמת הזדמנות, וגם כי אני תמיד יורדת עוד במשקל, וגם כך המצב שלי לא מזהיר ואין יום ללא עוד...