מחר יום חדש

כואב לי. והכי כואב שאני לא יודעת איך להסביר את הכאב הזה ואיפה ולמה וממתי הוא נמצא שם. איך מסבירים לבד? בדידות? איך מסבירים שככל שאתה מוקף ביותר אנשים ככה הבדידות עולה על גדותיה בתוך הנפש שלך? איך מסבירים. איך אני מסבירה. איך אני מספרת שאני רוצה להיות שמחה אבל שכחתי כבר איך זה מרגיש באמת. שאני רוצה לחיות אבל ביום אחד עוברות בתוכי אלפי סיבות למה לא. ואני נלחמת. איך מספרים על מלחמה שאף אחד לא רואה. שיש בה רק לוחם אחד. לוחמת. אני. ואין הדף פיצוצים או שריקות פגזים ולא רואים עשן שעולה או הדי קרב. הכל בפנים.מן מלחמה שקופה שאין בה לוחמים. והפצועים היחידים בה הם אני. והגורם הוא אני וגם הסיבה וכל המסקנות מוועדות החקירה הארכות מובילות אלי. אז מה עכשיו? איך מרגישים זיכרון שלא קיים? רק חלקי זכרונות שלפעמים אני תוהה אולי הם סתם הזיות. הלוואי והיה קצת דם במלחמה. איזה פצע או שנים שריטה קטנה על העור. שאפשר לראות. ולשטוף במים. הלואי והיו מים.קרב אבוד.? 

היה טיפול קשה היום. מלא בשקט. מלא ברעש.

מחר יום חדש