כמעט מלאך

אני בדרך כלל לא מרבה לכתוב, חוץ מברגעים של קושי שאני לא יודע איך להתמודד בהם, ואחרי המון דילמות התלבטויות ומחשבות אני רוצה לבקש ייעוץ קטנטן.

קשה לי להמשיך ולשרוד בתקופה הזאת.

אני מתהלך בין אנשים עם חיוך מזוייף וכביכול משדר כלפי חוץ שהכל טוב ויפה אבל בפועל בתוך עצמי דופק תראש בקיר כדי להכחיש את העובדה שאלו לא חיים כבר. 

כל הכסף הקל הזה לא שווה כלום, גם אם אתה משיג אותו בקלות ובשפע, בשורה התחתונה הכסף הזה רק נייר עם תמונות של אנשים מתים. 

לסגור חדר במלון בהרגשה שאתה המלך של העיר ולהחליף כל פעם דירת מסתור במגדלי יוקרה למיניהם ואז לצאת לבחוץ

אתה תמיד מחזיק אצבעות לגבי דברים ומצפה לטוב אבל כל הזמן מתאכזב מהתוצאות הסופיות, ובסוף הדבר היחיד שנותר לעשות זה להתמודד עם השלכות.

אבל מדי פעם הכל קורס, וכשאתה נשבר מתחילות הרבה תהיות ומחשבות תוך כדי שדברים מתבהרים עם הזמן שעובר מיום ליום, אתה מתחיל לשחזר ולשכתב את ההיסטוריה ומנסה להבין איך ולמה לעזאזל הגעת למצבים כאלה ואיכשהו מוצא את עצמך בתוך מרתון של מחשבות כשבפועל כל מחשבה גוררת למחשבה אחרת, המחשבות החשובות מקבלות עדיפות עליונה ולאחר מכן עולות הרבה בעיות שמצריכות התמודדות למען עתיד טוב יותר, אתה שוקל אפשרויות כמו מה יש לך להפסיד כ

כל יום שעובר אני מגלה סיבות לכך שלטבע האנושי יש צד מכוער ומגעיל, וכנראה שאני בין היחידים שהדברים האלה מציקים לו, וגם בין היחידים שיכולים לדבר על זה.

נמאס כבר מכל זה, דור של אינטרסנטיות, קרבות של רלוונטיות, בובות על חוטים, שקרים ותככים, חזקים כנגד חלשים, כל אחד מחפש לדפוק ולדרוך על האחר למען האינטרסים, טיפוסים שמתמסכנים ומצטדקים, צידוק יצרים רעים, רכלנים שמתלחששים, ואני יכול להמשיך אבל אין טעם כי הסיכוי שמשהו מכל מה שאמרתי ישתנה הוא אפסי אז פאק על כל אותם אנשים שמתנהגים ככה ולוקחים חלק בדור המקולקל הזה.

כתבתי את כל זה בתור אחד שמזדעזע ממ

היום הנקודת מבט שלי לגבי בני אדם השתנתה וקיבלתי פרספקטיבה חדשה.

חיים בנינו אנשים כלכך אגואיסטים וכלכך חסרי מודעות. ומסתבר שהבנתי את זה מאוחר מדי כי יש לי לב טוב.

לאחרונה חוויתי כל מיני מקרים אבל בכל זאת נלחמתי עם עצמי ומנעתי מעצמי לחשוב שלילי ולהכליל את כל העדר בגלל מספר סיטואציות ואפילו הצלחתי למשך תקופה קצרצרה לחשוב חיובי למרות הכל, ובסוף מישהי שנהפכה עבורי למרכז העולם גרמה לי להבין אחרת בכך שהיא עשתה משהו שהיא לא היתה צריכה לעשות.

זאת תודעה מעציבה, אבל איכשהו אני לא מופתע מזה, רק ממליץ לכם להתנהל בקפדנות בקשרים שלכם עם בני אדם.

אני לא מתחרט או מצטער על דברים שאני עובר בחיים, או על כל מה שעברתי עד כה, החיים לימדו אותי להתרכז במה שכן יש לי ובמה שכן טוב אצלי ולהתעלם מכל השאר, במהלך הזמן למדתי להבין שכל מה שקורה אצלי - קורה רק לטובה, אפילו שיש רגעים שבהם דברים נראים רע.