מה עושה לי לימוד התורה

בצעירותי הייתי לומד תורה בכח, אבי זכרונו לברכה הכריח אותי ללמוד, כי שנאתי את התורה הקדושה
עשיתי מה שעשיתי… עברתי מה שעברתי… אני עדיין סוחב… ואולי הגיל והטיפול שאני לוקח, בזכותכם ובזכות אורית זאב, עושים את שלהם, וקצת נרגעה האש שבתוכי
אני יושב כמעט כל יום ביחד עם יהודים לשמוע שיעור תורה, מרב צעיר ממני בהרבה שנמצא בבית הכנסת, שבעבר לא שמתי עליו בכלל, למה מי הוא שהוא ילמד אותי תורה, אני גם יותר מבוגר ממנו וגם הרבה יותר חכם ממנו…
והיום אני יושב לפניו ונותן לו כבוד גדול בעיקר בלב, מבין שהוא הרב ואני תלמיד, ומקשיב לכל מילה היוצאת מפיו, שהרי הוא מלמד אותי את תורת ה' יתברך

היום למדנו כחמש דקות בפירוש אור החיים הקדוש על פרשת השבוע, הרב מסביר את הפסוק: "לא תשנא את אחיך בלבבך" התורה מצווה לאהוב כל יהודי כאילו הוא אחיך באהבה ואחווה אתך, ואל תחשוב שאם אתה לא מבקש את רעתו, זה כבר בסדר. לא ולא, אלא כל מה שאתה מוריד מערך האחווה של "אחיך", למשל אם אתה לא שונא אותו רק אתה מתעלם ממנו, או מתייחס אליו בקרירות, אתה עובר עבירה של "לא תשנא את אחיך בלבבך"
ונזכרתי כמה התעלמתי מאחים והאחיות שלי היקרים, אמנם לא איחלתי להם רע, אבל לא החזקתי אתם קשר, והתחלתי לבכות, [כמובן בלי שאף אחד יראה], איך לא למדתי תורה ולכן עשיתי עבירות על גבי עבירות בלי שידעתי שזו עבירה, וכמובן בקשתי מהשם יתברך סליחה.
התקשרתי לאחותי, שלפני שנה בערך התקשרתי אליה פעם אחרונה, ודברתי אתה בחמימות ובאהבה זמן ארוך, היא ואני מאוד שמחנו.
ואני מקבל על עצמי חזרה בתשובה, ולהמשיך לעשות את זה עם שאר המשפחה ועם כל אחד מעם ישראל היקרים, להאיר פנים גם אם אני בדכאון…