בלוג סיפורים אישיים על חוויות רפואיות מדריך למרפאת עיניים – לקראת ואחרי קטרקט האלגוריתם שונא אותי וגם את הרופא open
היי אני בת 22 וסובלת מדרמטיטיס בעיקר באיזור העיניים, לאחר שגיליתי שזאת תגובה אלרגית למוצרים המכילים בישום (fragrance mix בעיקר) טיפלתי בזה במשחת עיניים אלקום לאחר מכן הופיעו לי סימנים נוספים בצוואר ובזרוע ימין. מס׳ שאלות: 1. האם יש דרך אחרת שהיא לא סטרואידים לטיפול בעיניים? לא מעוניינות להיות מטופלת במשחות סטרואידים כל חיי 2. איך מטפלים בדרמטיטיס שיש לי בשאר הגוף? (בצוואר ובידיים) 3. האם יש דרך טבעית לטפל בזה? מודה ממש למי שענה גם על שאלה אחת open
פירסמתי במקור בפורום דיכאון וחרדה. בעקבות המלצות שם, מדביק גם לכאן. אודה לכל עזרה - תודה מראש! שלום לכולם, במשך חודשים אני קורא פוסטים ותגובות כאן והפעם החלטתי לתת לזה צאנס ולהרשם. הסיפור שלי מתחיל שנים אחורה אבל על מנת לקצר אומר שבמהלך 8 השנים האחרנות לקחתי ריטלין LA 40 מג. חשוב לציין, שלא אובחנתי ולא הייתה לי בעיית קשב מעולם ואת הכדור קיבלתי מרופא המשפחה לאורך כל התקופה. התחלתי לקחת את הכדור בזמנו כי התחלתי עבודה חדשה ומאתגרת והכדור פשוט נתן לי בוסט של אנרגיה מטורפת ויכולתי לעבוד שעות. המינון היה קבוע לאורך כל השנים ולקחתי את הכדור כל יום (כולל שישי שבת). מסיבות אישיות, החלטתי לפני 8 חודשים להפסיק את השימוש בכדור. בשיחה עם הרופא, הוא אמר שאני יכול להספיק בבת אחת ושיתכנו תופעות לוואי למשך שבוע או שבועיים שהם בעיקר עייפות. אכן השבועות הראשונים היו קשים והתאפינו בעייפות ושינה. חשבתי שזה זמני וזה יעבור אבל אז החלו הסימפטומים הבאים סחרחורות ציפצופים באוזניים עיניים יבשות חוסר שיווי משקל כאבי שרירים שלא קשורים למאמץ חרדה דיכאון בכי כאבי ראש וכאבים בגב התחתון עם הזמן חלקם נעלמו וכרגע נשארו אלו : צוואר נוקשה כאבים הולכים ובאים בגב תחתון התקפי חרדה התכוצויות שרירים אחת לכמה זמן ועייפות הייתי אצל נאורולוג, רופא משפחה , אורטופד ועשיתי את כל הבדיקות הכלליות הדרושות. האם הגיוני שהגוף עדיין מגיב לשינוי הזה של הפסקת הריטלין ? האם מישהו שהפסיק את השימוש בריטלין חווה תופעות דומות ? כמה זמן שזה יכול להימשך ? אודה לתשובתכם מאחר ואני כבר לא יודע מאיפה לתקוף את הבעייה וזה משפיע על ההתנהלות היום יומית שלי. open
שלום לכולם, במשך חודשים אני קורא פוסטים ותגובות כאן והפעם החלטתי לתת לזה צאנס ולהרשם. הסיפור שלי מתחיל שנים אחורה אבל על מנת לקצר אומר שבמהלך 8 השנים האחרנות לקחתי ריטלין LA 40 מג. חשוב לציין, שלא אובחנתי ולא הייתה לי בעיית קשב מעולם ואת הכדור קיבלתי מרופא המשפחה לאורך כל התקופה. התחלתי לקחת את הכדור בזמנו כי התחלתי עבודה חדשה ומאתגרת והכדור פשוט נתן לי בוסט של אנרגיה מטורפת ויכולתי לעבוד שעות. המינון היה קבוע לאורך כל השנים ולקחתי את הכדור כל יום (כולל שישי שבת). מסיבות אישיות, החלטתי לפני 8 חודשים להפסיק את השימוש בכדור. בשיחה עם הרופא, הוא אמר שאני יכול להספיק בבת אחת ושיתכנו תופעות לוואי למשך שבוע או שבועיים שהם בעיקר עייפות. אכן השבועות הראשונים היו קשים והתאפינו בעייפות ושינה. חשבתי שזה זמני וזה יעבור אבל אז החלו הסימפטומים הבאים סחרחורות ציפצופים באוזניים עיניים יבשות חוסר שיווי משקל כאבי שרירים שלא קשורים למאמץ חרדה דיכאון בכי כאבי ראש וכאבים בגב התחתון עם הזמן חלקם נעלמו וכרגע נשארו אלו : צוואר נוקשה כאבים הולכים ובאים בגב תחתון התקפי חרדה התכוצויות שרירים אחת לכמה זמן ועייפות הייתי אצל נאורולוג, רופא משפחה , אורטופד ועשיתי את כל הבדיקות הכלליות הדרושות. האם הגיוני שהגוף עדיין מגיב לשינוי הזה של הפסקת הריטלין ? האם מישהו שהפסיק את השימוש בריטלין חווה תופעות דומות ? כמה זמן שזה יכול להימשך ? אודה לתשובתכם מאחר ואני כבר לא יודע מאיפה לתקוף את הבעייה וזה משפיע על ההתנהלות היום יומית שלי. open
עמותת עינבר מזמינה אתכם למפגש מטופלים עם: ד"ר גלעד וסרמן, רופא שיניים, המחלקה לרפואת פה ולסת, מרכז הדסה לתסמונת סיוגרן. ד"ר איתי לביא, רופא עיניים מתמחה בקרנית, המרכז הרפואי הדסה. המפגש ייערך ב22.2.18 בשעה 18:00 במכון גרטנר במרכז הרפואי שיבא, תל השומר (מצורפת מפה בקישור). רישום חינם בלינק מטה ! לשאלות ניתן לפנות לעמותת עינבר 03-5613832 מומלץ להירשם בהקדם כיון שמספר המקומות מוגבל ! נשמח לראותכם ! open
הידיים רועדות והעיניים יבשות כשאני מקשיבה למבטא הכבד של הסמיתס שר על עולם אחר, טוב יותר, שהוא רוצה להירדם כדי לחוות. גם אני רוצה להירדם. לנצח, לעולם לא להתעורר. מה הטעם בהתעוררות? אני רוצה מוות. פרוש ורגוע ויפה על המדבר השומם שהפך להיות חיי, לוהט מרגשות אשמה ושנאה עצמית, ולפעמים סופות חול של אושר בלתי נשלט. אני רוצה כאב, חנק ארוך או שריפה בבטן או חתכים בכל מקום. אני רוצה למות. כל כך רוצה למות. המילים הקטנות שמוציאות את השדים מתוכי. אפילו בבית, אז בחוץ? מוקפת ילדים אדישים ובנות לא אכפתיות שחשבתי שהן חברותיי? לא יהיה לי סיכוי. אני חטיף צ׳יפס לא מלוח שהדיכאון אוכל בלי בעיה. אני גוש פתטי חסר אונים שנלחם לנשום למרות שהוא כבר טבע. אני מחוסרת דמעות. בעיניים בוערות וברצון העז לחתוך בלב. רק שלושה ימים של ניסיון שכנעו אותי שהחתיכה היא נפלאה, אבל בלי סכין או אומץ נשארתי לבד. הפסיכיאטרית שלי תמיד שואלת אם יש לי דחף לפגוע בעצמי, אני מהנהנת, כמעט בלתי מורגשת, ומיד היא מעבירה נושא. או שואלת איך אני מתמודדת עם זה. אני מרימה כתפיים בחוסר אונים, נואשת לעזרה המקצועית שלה, והיא מתעלמת מתחינותיי האילמות. או מוסיפה עוד חמישים מיליגרם לכדור שלא משפיע עליי. אני רועדת ומזיעה לקראת מחר. אתמול הוא כבר מחר ושלשום של אתמול הוא מחר של היום. אני כל כך לא מוכנה לזה. כל כך לא מוכנה להתמודד. כל כך מפחדת בלי שום אונים. הפחד הזה, חזק ונורא יותר מכל מה שחשתי אי פעם, רק יתגבר עם הזמן, אני יודעת, אבל לחשוב על לקום כמו בכל בוקר וללכת לבית הספר גורם לי לרצות להרוג את עצמי. אני לא יודעת למה, אני לא יודעת גם מה קרה שם. הלוואי שהיו עושים משהו כדי שאדע למה, אבל ללכת לבית הספר הכי קטן האפשרי באזור גורם ללב שלי להתחיל לפעום מהר וחזק, בחרדה נוראית. אני מכירה את ההרגשה כבר שבע שנים וזה עדיין לא משכך את הכאב, את החרדה של המחשבה לקום כמו נורמלית. אני צריכה תמיכה, יותר ממה שמציעים לי כרגע. אני רוצה להיות בחום הרגוע של המיטה שלי ולא בבית הספר עם עיניים ששורפות אותי. אבל הפחד יתגבר, ומצד שני, הפחד נוראי. תמיד כלואה, תמיד דחוקה לפינה עם דיכאון וחרדה שמשחקים בתוכי. אני רוצה שהם ילכו אבל מה הטעם? אפילו ללכת לבית ספר אני לא יכולה, אז לסלק את שני השדים שמעיבים על חיי כבר שבע שנים אחד וכשבעה חודשים השני? החיים שלי נעשו מערבולת חסרת צבע של המיטה שלי, אוכל ומקלחת פעם בשלושה ימים. להכניס בית ספר, כשהנפש שלי רגישה ושבירה מכדי אפילו להתמודד עם המשפחה שלי, האם זה יהיה צעד חכם? כל נים מנימי גופי, כל תא וכל חיידק מיקרוסקופי על עורי צורחים לא. לא גדול ורם שאיש מלבדי לא שומע. אני דומעת לבד בחדר חשוך, מוזיקה באוזניים וחוסר אונים בלב. יום המחר נוראי ומפחיד יותר מכל יום אחר. ואני רק רוצה להתחנן, בבקשה תתנו לי להישאר כאן. בבקשה תנו לי טיפול או הרגשה מוגנת. בבקשה. open
אני חולת RA בכל כמה זמן בערך 3 פעמים בשנה יש לי תקופה של עיניים יבשות ממש תחושה שחייבת לעצום ולישון וקשה לקרוא ולעבוד לאורך זמן. כמו שזה בא ככה זה הולך. האם זה יכול להיות קשור לסיוגרן כי הבנתי שלחולי מפרקים רבים יש גם סיוגרן? תודה open
מה יכולה להיות הסיבה?אני סובל מזה כבר חודשים והרופא עינים אמר שהעיניים יבשות,זה יכול להיות הגורם לכאב בגבה ובעין אחת בלבד??? open