המטוריה

מה הסיכונים

על חבלי ברזל הלכתי,

יום וליל אני פסעתי.

וצעדי מטיחי הלהבה,

מתיכים איברי בחמה.

ואובדים הם לעולם,

ונעשים הם לפיח בזרועתי.

ואני מתנדנדת בנותר,

ועולה לה רוח הפחם.

ואני בה נאבקת ונחנקת,

והיא ללא הרף סביבי אופפת.

וחשכה על פני נופלת,

ושוב האבן הולכת וסוגרת. 

הו, היכן את? סופה של דרך נטולת ראשית. 

הו, שאמעד לך? תהום חסרת תחתית. 

אז אתמיד אני בצעדי,

ושישרפו ברזלי עד אפר.