היי, סובלת מחרדת בחינות קשה, לוקחת ויואנס באופן יומיומי. מותר לקחת רגיעון עם ויואנס לפחות לימי המבחנים? זה פוגע בהשפעה? זה עושה תופעות לוואי נפוצות? אשמח לכל מענה אבל אם יש ניסיון או אם זה איש מקצוע אשמח עוד יותר! open
בגיל 28 מתאהבת כמו בחורה בגיל 18. אהבה שביאה איתה אי נוחות, קושי, התלהבות יתר, דיכאון, התרגשות יתר.. בסוף לא יכולתי לעמוד בזה.. כל פעם שידעתי שאפגוש אותו לקחתי תרופות הרגעה ולא ישנתי בלילות הייתי תוקפנית ועצבנית .. בסוף אמרתי לו שאני לא יכולה להמשיך ואני בדיכאון. עברתי הרבה בחיי מגיל צעיר נחשפתי למין, בכיתה ד' בדיוק הייתי רואה סרטי פורנו ולא הייתי מבינה מה זה .. אני זוכרת שהייתי גומרת גם בגל כל כך צעיר וקראתי לתחושב הזו "תות", גדלתי בבית שכל הדיבורים היו סביב מין ומיניות.. והרבה בעיות בין אמא ואבא התעוללות נפשית וגופנית מצד אבא שלי.. זוכרת שכל כך הייתי פוחדת ועדיין פוחדת.. אבל בתור בת היה אסור לאהוב והתאהב, להתלבש ולבלות כי אני בחורה והוא כל הזמן חושב על מין ואינו שולט בעצמו ואני ואחותיי סבלנו את זה. כל הזמן הפנטזיה שלי הייתי להיות זונה, המחשב הזו נשארה בראש שלי עד גיל 23-24 עד כדי כך שהגרוש שלי התנהג אלי בהתאם לפנטזיה הזו, הייתי נגעלת מעצמי, מתוסכלת, פוחדת , חסרת אונים.. הרבה דברים, אין לי מושג מה לעשות איתם.. בגיל 24 התחלתי לסלוח לעצמי ולגבש את הזהות שלי ולחפש מה שנותן לי נוח ומה עושה לי טוב מתוך רצון.. ואז מופיעות עוד בעיות כמו האובססיה הזו שדפקה אותי ואת הנפש והגוף שלי, אני מפחדת ולא יודעת מתי אני נכנסת לדיכאון היום הייתי מאוד שמחה בבוקר ועכשיו זה אחרת מקווה שעד מחר יחלוף לי open
אני לא יודעת מה הטעם לרשום. השיחות האלו בפורומים אף פעם לא עזרו לי. אבל יש לי כרגע מלא זמן לשרוף אז.. קשה לי אפילו לכתוב על זה. אני חושבת שאני אובדנית. אני לא רוצה להתאבד, אבל מחשבות אובדניות רודפות אותי בלי ערף עד כדי כך שאני לא יכולה להבטיח שאני לא אעשה את זה. אני מפחדת שאני יעבור באיזה מקום גבוהה ואני עלולה לקפוץ. למרות שהחלטתי לא להתאבד. אל דאגה לא לקרוא למשטרה כרגע מחזיקה את עצמי ואין בכוונתי להתאבד. אני סובלת נורא כואב לי כאילו אני מקבלת מכות חשמל, כאילו תוקעים לי מסמרים חלודים בכול הגוף, כאילו אני מדממת בלי סוף. כשאני עוצמת עיניים כול מה שאני רואה זה בית קברות ודם. הסיפור הוא כזה. רוב החיים שלי היו קשים ודיכאוניים אבל עכשיו זה הגיע לשיא. רבתי עם החבר שלי שאני מאוד אוהבת והוא נפרד ממני לתמיד. אני לא מתכוונת לצאת יותר עם אף אחד. עברתי התקף פסיכוטי בין היתר בגלל התמכרות והפסקה פתאומית של תרופת הרגעה. לא הסכמתי להתאשפז וסבלתי בבית מהזיות, פרכוסים ורעידות ואימה מתמדת. שנה שעברה היה לי אותו דבר. לקחתי מנת יתר חבילה שלמה בבת אחת ואחכ לא נתנו לי. שכבתי חודש על הספה. אחרי ההתקף הזה אני לא אותו בנאדם. אני פוחדת לצאת החוצה. אין לי עבודה כבר שנים. לא למדתי כלום. אין כלום. אני לא רוצה לגור בעיר שלי. אני רוצה לעבור למקום שקט. אני לא יכולה לדבר עם אף אחד. רק מישהי אחת יודעת. הפסיכיאטר שלי מעפן ולא רושם לי יותר תרופות הרגעה. נאלצתי להשיג ממישהי. כרגע לוקחת אלפרוליד אחרת אני פשוט לא מפסיקה לבכות. אין פסיכולוג אין כלום ובמצב הזה קשה לי למצוא. עברתי את כול הפסיכיאטרים בקופה וכולם על הפנים ולא רושמים לי תרופות הרגעה. אני פשוט מרגישה שאני גוססת ועכשיו אני גם חולה שבוע עם חום. כול היום אני במחשב, חושבת עליו, מרגישה אובדנית וחושבת על כול מיני דברים נוראים שקראו בעבר. בזמן האחרון אני אפילו לא מאמינה שזה קורה לי ואני חושבת שזו הזייה או חלום ואני אתעורר. אני רואה הכול מהצד ומרחמת על עצמי בתור מישהי אחרת. כול כך קשה לי שאני פשוט מתנתקת מעצמי. אני לא יודעת מה לעשות. חוץ מהמלצות לפסיכיאטר אני לא יודעת איך מישהו יכול לעזור לי. :( סתם כתבתי את זה כי...יש לי זמן. open
רציתי לאחל חג שמח לכולם .. ולשאול האם מישהו או מישהי פה טופלו בהצלחה בציפרלקס? חוו הסתגלות קשה אך לבסוף שיפור ? נעזרו בעוד תרופות הרגעה במקביל ? משהו שעזר לאכול יותר טוב ? מאחלת לעצמי ולכולם ניסים גלויים בחנוכה הזאת שנהיה בריאים !!! אמן open
שלום לכולם מה נשמע? לאחרונה עברתי אישפוז של חודשיים בגלל שהפסיכיאטרית שלי דחפה לי הלידול ולא רציתי לקחת אותו ( ועוד במינונים מטורפים ) קראתי על התרופה ויש לה כל-כך הרבה תופעות לוואי והתרופה הזאת כל-כך ישנה שזה מדהים שעדיין נותנים אותה.. תנועות לא רצוניות, נעילת הלסת,הראש, העיינים הולכות הצידה.. מזל שלא לקחתי את התרופה הזאת. הפסיכיאטרית התעצבה עלי כנראה כי האשמתי אותה שהיא מאכילה אותי תרופות סתם והחליטה לאשפז אותי... האישפוז היה קשה ובגלל זה נעלמתי. ההזיות שלי היו עד כדי כך גרועות שכבר לא יכולתי להבדיל בין מציאות להזיה - הרגשה ממש לא נעימה, לא ידעתי אם האנשים שאני גר איתם אמיתיים, הייתי מתעלם מהם, הייתי שוכב כל הזמן במיטה ולא עושה שום דבר... ירדתי 20 קילו כי לא אכלתי שום דבר.. גם עכשיו אני מרגיש שאני לא מדבר לעניין אז תסלחו לי.. אני עדיין בתהליכי שיקום באישפוז הזריקו לי כל מני תרופות הרגעה, הייתי כל הזמן באיזולטור ( חדר מבודד ).. "כייף" לא נורמלי. כרגע אני נוטל תרופה בשם אביליפיי, העלו לי את המינון ל30 מ"ג, הרבה כדורי הרגעה, ואינטומין 80 מ"ג... אני לא מבין איך נפלתי, אחרי שיצאתי מהפסיכוזה הקודמת שלי, עבדתי כמו שצריך, הייתי קם בבוקר לעבודה עובד את ה12 שעות שלי וחוזר הבייתה. ופתאום ביום בהיר אחד ההזיות התחילו להתחזק ולהתחזק... חבל.. התפטרתי ( שוב ) מהעבודה. ואני מפחד שאני "שורף" מקומות עבודה. נ.ב מצטער שלא עניתי בסקייפ, הוא סתם היה פתוח אצלי, ועכשיו רק ראיתי את כל ההודעות ששלחו לי. אני אשמח אם תגיבו לי - כי אני מרגיש שאני לבד מול כל העולם הזה.. open
יש לי בעיה גדולה כשבאה סופי שבוע וברור החגים אני פשוט "חושבת" יותר מידי כלומר נזכרת בדברים שהיו בחיים שלי והיום אינם ופשוט מתחילה לבכות ולוקחת תרופות הרגעה. אני בת 45 בעוד כמה ימים וגרושה למעלה מ7 שנים. ילדי שבצבא גרים עם גרושי ובקושי בקשר. בקיצר אני נזכרת בגרושי שבנתיים התחתן .כול דבר מזכיר לי אותו שיר או דבר שאהבנו ביחד.אני יודעת שזה לא בריא וחייבת לצאת מזה ואפילו היו לי מערכות יחסים מאז גרושי. החגים זה סיוט בשבילי וכול כך נמאס לי לשמוע שכולם מצפים וקונים לכבוד החג. מצפה לתגובות לנחמה למילה טובה הנרייטה open
