היי לכולם, אשמח לעזרתכם.אובחנתי עם סכרת הריון מוקדמת כבר בשבוע 13-14 בגלל ערכים של מעל 95 בצום,לאחר ניסיונות רבים- הוחלט על אינסולין רק בלילה על מנת לאזן את הצום (בדיקות ניטור עצמי לאחר אוכל מצויינות)הרופאה בטעות לדבריה גילתה היום שנתנה לי אינסולין מסוג בלסגר ובחודש האחרון אני נוטלת אותו כאשר הגעתי לצום יציב עם 34 יח׳בביקור היום גילתה שהסוג הוא לא הסוג שאותו עדיף לתת לסכרת הריון - לבמיר.1-מה ההבדלים בין 2 הסוגים?2- האם מסוכן שאתחיל לקחת לבמיר במקום?3- מה הסיכון להמשיך לקחת בלסגר?4- האם יש הבדל בין ה2 כשמדובר ביום שאחרי הלידה? הרופאה נתנה לי מרשם ל2 הסוגים ואמרה לי שהחשש העיקרי שאעבור הוא שהסוכר יקפוץ שוב - כי כרגע מאוזנתתודה רבה מראש open
שלום, לאחר סבל של מס' שנים, אובחנתי לפני מס' חודשים כחולה בקוליטיס קוליגנית. מנסה להבין האם יש טיפול מומלץ לשיגרה - בין התקפים, שהם די תכופים אצלי. מטופלת בבודסון חודש ואז הפחתה הדרגתית. אחרי חודש חודשיים - חוזר. מה עושים למניעת תכיפות ההתקפים? לא ממש הצלחתי לקבל מענה מהרופא המטפל open
הניחן בליריקה ומסר שקשה לי לחלוק עליהם, ברגעים רבים. ואילו ברבים אחרים אינני יכולה אלא לחלוק עליהם. כך או כך, אחד השירים האהובים עלי... ומקווה שאולי הוא יצליח לגעת בעוד מישהו. open
בבקשה תענו לי ותעזרו לי! אני חסרת אונים. אני מעיין בת 26. סובלת מהתקפי אפילפסיה מדומה. זה מתבטא בלחץ נפשי וחרדות שלא יהיה לי התקף ואז הלחץ מוביל להתקף. הדברים הכי קטנים מכניסים אותו לסטרס אפילו דברים טובים יכולים לגרום לי להתקף כי גם מהטוב אני נלחצת. בגדול אני מאוד סובלת ומתפללת שמשהו יעזור לי. לקחתי לוסטרל וזה לא עזר לי ואז לקחתי ואבן זה עוזר זמני לא תרופה קבועה וגם זה הפסיק לעזור לי. זה ככה כבר 4 חודשים ולאחרונה ממש החמיר. אני חסרת אונים ומרגישה שהעולם לא מכיר במחלה הזו. עכשיו מתלבטת אם לקחת לוריוון או קלונקס כי ואבן כבר לא משפיע. ומה לגביי יש גם טיפול שנקרא ביופידבק וגם נוירופידבק אם מישהו יודע להמליץ זה בנוסף לטיפול תרופתי כי לוקח לטיפולים האלה שמן להשפיע והכדורים זה משפיע מיידי אז משלבת את הכדורים עם הטיפולים עד שאדע להתמודד בלעדיים. תענו לי תמליצו לי ממש מעריכה את זקלונקס, ואבן, לוריוון, זודורום, ציפרלקס. open
אני רוצה לבכות, אני רוצה להתפרק, להשבר מול חברים שלי, אני רוצה שהם יראו אותי במצב כואב ולא רק אותי השמחה והסטלנית שצוחקת ולא כואב לה כלום, אני רוצה להראות את הצעד הכואב הזה.אבל אני לא מסוגלת, אני לא מסוגלת לבכות מולם, אני לא יודעת למה אבל זה מרגיש לי שפשוט יש לי חסימה או משהו כזה.עד שאני לא אשבר סופית אני לא מליחה לבכות גם מול עצמי.בבקשה מישהו יכול להסביר לי למה אני לא מסוגלת לבכות מול אנשים? אני כבר לא מבינה את עצמי בכלל open
בלוג הבלוג לתזונה וסוכרת טיפ מנצח לאיזון סוכר בתקופת החגים איך לשמור על ערכי הסוכר תקינים - צפו ותגלו open
