לא יודעת מה קרה לי, חודשיים בלי בולמוסים אבל עכשיו פניתי לארון ולמקרר ואכלתי אוכל בכמות שאוכלים בשבועיים
היה לי קשה, היה לי מורכב רציתי בסהכ להרגיש שאני קיימת ואכלתי ואכלתי אבל עכשיו לא רק שאני מרגישה חוסר ערך אני גם בוכה מתסכול מבכה את הקלוריות שנוספו.
הרגשה של הטעם המנחם עברה מזמן ואני אבודה שלא לדבר על המשקל…
רוצה לצעוק לעולם שאני כן נמצאת למרות שלא תמיד הנוכחות שלי מקבלת ביטוי ואפילו היום לא הצלחתי לבטא את עצמי בטיפול…
מחר יום חדש ובלילה לילה חדש ואני אוכל ( מלשון יכולת לא אוכל…) לקולות המקטינים, אלך לישון ברוגע כי באמת יש אותי