מתביישת שקשה לי עם חברה. ואני בדרך כלל מעדיפה להיות לבד. אלא אם כן אני מרגישה בטוחה באנשים שסביבי. וזה לרוב לא קורה.
מתביישת מאירוע טראומתי מהעבר. שהרבה אנשים עוברים אבל אני לא הצלחתי להתגבר עליו. וזה עד היום מופיע בחלמות ובמחשבות ובחרדות.
מתביישת בילדה שהייתי. כל כך סגורה. אף פעם לא משתפת. תמיד לבד.
מתביישת שאני פוגעת בעצמי. לא מצליחה להתמודד עם כל הלחץ והמתח.
מתביישת בדיכאון שאני חווה. בימים השלמים במיטה. אפילו לא מצליחה לקום לאכול.
אני יודעת שאני אמורה לפתוח את הדברים האלו בטיפול. אבל אני לא מצליחה. אני כל כך מתביישת מהפסיכולוג