A Edit משהו חדש לא רשמתי כאן די הרבה זמן, בדרך כלל ממתין עד שהרבה דברים מתאספים להם ויש איזשהו רצון לפרוק בצורה כתובה, אז הגיע הזמן אני חושב. זה לא יהיה קצר, אבל זה יהיה אופטימי.אולי מישהו או מישהי יקבלו קצת פרספקטיבה או רצון לנסות משהו חדש. התחלתי לשתף בקבוצה לפני בערך 6 שנים, והרגע המכונן שלי שהוציא אותי לדרך קרה לפני 7, אז מי שרוצה לחזור לתחילת הדרך, מוזמן להציץ בפוסטים בפרופיל.בקצרה, פוטרתי, לא מצאתי עבודה חדשה, פתחתי עסק, הרבה לחצים, ת"א, קושי כלכלי, קצת (הרבה) סמים קלים, התמוטטות עצבים,חזרתי הבייתה להורים שבור ומשם זה מתחיל… תמיד הייתי חרדתיעוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה שליחה 2 תגובות משהו חדש <p>לא רשמתי כאן די הרבה זמן, בדרך כלל ממתין עד שהרבה דברים מתאספים להם ויש איזשהו רצון לפרוק בצורה כתובה,</p> <p> </p> <div style="direction: rtl;">אז הגיע הזמן אני חושב. זה לא יהיה קצר, אבל זה יהיה אופטימי.<br />אולי מישהו או מישהי יקבלו קצת פרספקטיבה או רצון לנסות משהו חדש.</div> </p> <p>התחלתי לשתף בקבוצה לפני בערך 6 שנים, והרגע המכונן שלי שהוציא אותי לדרך קרה לפני 7, אז מי שרוצה לחזור לתחילת הדרך, <br />מוזמן להציץ בפוסטים בפרופיל.<br />בקצרה, פוטרתי, לא מצאתי עבודה חדשה, פתחתי עסק, הרבה לחצים, ת"א, קושי כלכלי, קצת (הרבה) סמים קלים, התמוטטות עצבים,<br />חזרתי הבייתה להורים שבור ומשם זה מתחיל…</p> <p>תמיד הייתי חרדתי, מילדות, כך שנושא החרדה לא זר לי, בסביבה בה גדלתי לא הכירו את המילה, לכן השתמשו במילה פחד, שזה לא אותו הדבר בדיוק.<br />במהלך השנים, הצלחתי להדחיק את ההרגשה, ולפעמים באמת החרדה התמוססה והייתי מרגיש ממש טוב במשך חודשים ארוכים, אפילו שנים, <br />עשיתי כל מה שיכלתי בכדי להתרכז בדברים אחרים, לימודים, נסיעות, עבודה.<br />אבל משום מה החרדה לעולם לא נעלמה. היא פשוט באה וחזרה בגלים.</p> <p>בגיל 30 חטפתי זעזוע בחיים ושקעתי בחרדות ודיכאון ממש עמוק, מצב של ציפרלקס ולוריוואן, אמנם לקחתי אותם רק מספר חודשים, <br />אבל המצב הזה של הדיכאון נמשך כשנה.<br />שנה של שכיבה במיטה, מחשבות על התאבדות, על קיום. <br />לא היה פשוט. </p> <p>בכל מקרה. <br />איכשהו הגעתי להיום.<br />ופתאום קלטתי שאם הייתי מקשיב לעצמי לפני 7 שנים ומוציא ופועל בהתאם למחשבות שהיו לי אז, <br />לא הייתי נמצא פה היום.<br />לא אגיד שהחיים נהיו פרחים ופרפרים. אבל הם לגמרי לא כאלה גרועים כמו שתיארתי לעצמי שיהיו.<br />אז מה קרה? ומה יש לי להציע למי שסובל או חושב שהוא יסבול מחרדות ודכאונות כל החיים.</p> <p>מה היו הפעולות שעשיתי (חלקם נעשו בשבילי) מרגע המשבר?<br />אחלק את הנקודות לשלוש חלקים:<br />דכאון כבד – חרדות ביום יום – חוסר משמעות לחיים.</p> <p><strong>דכאון כבד</strong><br />– חזרו להורים אם אתם יכולים. אי יכולת לתפקד היא צרה צרורה, אתם חייבים עזרה מקצועית ורצוי להתחיל עם תרופות, <br />הולכים לרופא המשפחה והוא כבר מוציא מרשם למה שצריך. במקרה שלי ציפרלקס ולוריוון. <br />– נוחו. הרבה. המוח זקוק לקצב אחר, איטי יותר, בכדי לחזור לעצמו. עצרו הכל. וחזרו למצב אפס. <br />– כל אחד והקצב שלו, אבל אחרי מספר מסויים של חודשים, התחילו לחזור לעבוד ורצוי שהעבודה תהיה פיזית, סיזיפית, <br />"פשוטה" על המוח, משהו שתוכלו לעשות מידי יום מחוץ לבית, חשוב להתחיל לצאת מהבית ולהתרענן.<br />יצא לי לעבוד גם בשיפוצים ולאחר מכן במפעל נגרות קטן כשנה. <br />– התחילו תהליך עם פסיכולוג (הלכתי שנה), פרקתי המון דברים שישבו עלי 30 שנה. אבל לא פתרתי כלום.<br />התהליך הזה טוב לפריקה אבל הוא לא בדיוק מציע פתרונות, לפחות לא הפסיכולוג שהלכתי אליו (זו השיטה בה עבד – הקשבה).<br />– שנה של העניין הזה והתחלתי לחשוב על הסבת מקצוע כי לקודם לא הייתי מוכן ויכול לחזור. <br />(למדתי הנדסאי חשמל 3 שנים במסלול ערב, בשנה השנייה התחלתי לעבוד בתור עוזר אצל קבלנים)</p> <p><strong>חרדות ביום יום</strong><br />– אחרי שנה – שנה וחצי הדיכאון די עבר, חזרתי להיות אדם מתפקד, למדתי, עבדתי, אבל המחשבות עשו לי את המוות.<br />המון מחשבות על העתיד, המון חרדות, לא בדיוק נהנתי לחיות איתם, אבל זה לא איזה מצב חדש. ידעתי שיש לי אותם.</p> <p> </p> <div style="direction: rtl;">פעם המצב היה טוב יותר, פעם פחות. לא הייתי אדם שמח. אבל תפקדתי.<br />– כך עוברות מספר שנים, סיימתי את הלימודים, קיבלתי רישיון, כל חצי שנה – שנה עברתי למקום עבודה אחר, <br />התמקדתי בהתקדמות בקריירה. בלי אוטו. בלי חברה. חי אצל ההורים. מידי פעם מתחיל לעסוק בספורט פה ושם,<br />עד שנמאס, חוזר לא לעשות כלום, ואז מתחיל שוב.<br />– כך חייתי, כל הזמן חיפשתי איזה משהו שיתן מענה לחרדות, קראתי פה ושם על כל מיני שיטות אבל לא התחייבתי לכולם, <br />עד שנמאס לי, הרגשתי תקוע בחיים, גם מבחינת זוגיות, גם מבחינת חרדות והתחלתי ללכת לאימון אישי.</div> </p> <div style="direction: rtl;"> </div> <div style="direction: rtl;"><strong>חוסר משמעות לחיים</strong><br />– בשלב הזה של התקיעות יש המון רצון לשנות. מצאתי מאמנת אישית בסביבה הקרובה אלי, שזה לא היה פשוט לכשעצמו,<br />כי רוב רובם פועל במרכז ואני חי בדרום.<br />– הגעתי בעצם לעשות תהליך של מציאת זוגיות אבל בדרך פתרתי את נושא החרדות<br />(לא רוצה להציג מצג שווא שזה פשוט או שזה יהיה ככה לכולם,<br />הבנתי כמה דברים על חרדות ולמדתי להתמודד איתם בצורה טובה יותר,<br />זה קשור לשליטה במחשבות שלי עם עצמי, בדיבור הפנימי) , אגב זה לא היה נושא שניסינו לטפל בו בצורה ספציפית, <br />אבל בגלל שהאימון מוגדר כהוליסטי, עוסקים בהכל מהכל, ומתחילים מההתחלה. <br />– ככל שתחקרו בעצמכם יהיה קל יותר ומעניין יותר להגיע לתשובות ופתרונות אשר יתאימו לכם, לחיים שאתם רוצים לנהל.<br />– יש הרבה עניין סביב הילדות, איך אתם רוצים לחיות את החיים, הדיבור העצמי ועוד הרבה כלים.<br />– הבנתי שיש דבר שנקרא גוף, נפש, רוח ואם אתם מזניחים חלק אחד מהשלושה אתם בבעיה, וככל שתזניחו ותתעלמו מהחלק הזה יותר,<br />כך הבעיה תגדל. אתן דוגמא. עסקתי בגוף (ספורט, לימודים) במשך רוב חיי ללא התייחסות מיוחדת לנפש ולרוח. <br />קרה מה שקרה ואז התחלתי לעסוק בנפש (רגשות בעיקר), המצב השתפר.<br />אבל העניין לחיים, לגילוי של דברים חדשים הגיע כשהתחלתי להתעניין ברוח. <br />– לא מדובר בדת, אני לא אדם דתי ואף פעם לא הייתי.<br />אבל ההבנה שיש משהו נוסף בחיים ששווה לחקור אותו שאנחנו לא לגמרי מבינים מהו,<br />תפס אותי ולא עוזב אותי כבר תקופה ארוכה. יש אמת כלשהי שיש מאחורי כל הדתות והיא הולכת אחורה ממש הרבה.<br />לפחות לתקופה שהתחילו להעלות דברים על הדף. <br />– עדיין לא מצאתי בת זוג. אבל אני עובד על זה.</p> <p><strong>לסיכום</strong><br />– כל אחד נמצא בשלב זה או אחר בחיים שלו, עם הקושי האישי שלו, לא מתיימר לפתור לכם את הבעיות. <br />רק לספר מה עזר לי להתמודד.<br />– לא מפרסם אימון אישי, כל אחד מה שעוזר לו בשלב זה או אחר. יש עוד המון דרכים לגשת למה מפריע לי ואיך פותרים את זה.<br />– קחו את הזמן. לא משנים חיים ותפיסות עולם וחיים שלמים תוך יום. סבלנות. זה לוקח חודשים ושנים ארוכות. <br />– תשמרו על טיפה של אופטימיות. גם אם זה ממש לא המצב ואתם לא יודעים איך אתם יוצאים ממנו. </p> <p>אם למישהו/י יש שאלה על הכתוב או שנמצא במצב דומה או שסתם רוצה לדבר, תכתבו לי, <br />אשמח לקשקש.</p> <p>אוהב אתכם,<br />עד הפוסט הבא.</div> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה