aquaman

חבר קהילה

הצטרפתי ב־ 24/10/17

הקהילות שלי

משהו חדש

לא רשמתי כאן די הרבה זמן, בדרך כלל ממתין עד שהרבה דברים מתאספים להם ויש איזשהו רצון לפרוק בצורה כתובה,

אז הגיע הזמן אני חושב. זה לא יהיה קצר, אבל זה יהיה אופטימי.
אולי מישהו או מישהי יקבלו קצת פרספקטיבה או רצון לנסות משהו חדש.

התחלתי לשתף בקבוצה לפני בערך 6 שנים, והרגע המכונן שלי שהוציא אותי לדרך קרה לפני 7, אז מי שרוצה לחזור לתחילת הדרך,
מוזמן להציץ בפוסטים בפרופיל.
בקצרה, פוטרתי, לא מצאתי עבודה חדשה, פתחתי עסק, הרבה לחצים, ת"א, קושי כלכלי, קצת (הרבה) סמים קלים, התמוטטות עצבים,
חזרתי הבייתה להורים שבור ומשם זה מתחיל...

תמיד הייתי חרדתי, מ

2 תגובות
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.

מנהל קהילה · 21.5.2023

Edit
שלום לך יקר, ממש ממש תודה על הפוסט הנהדר הזה. אני חושבת שרובנו ימצאו בו עניין ותקווה. אתה מצביע על תהליך ומאפשר להבין שלםעמים הטיפול בדיכאון/חרדה הם מסע חיים שבו מנסים כול מני דברים, צעדים אחרוה וקדימה אבל בסוף בפרספקיבה יש שינוי חיובי ויש התקדמות. אני מוקסמת מהאופן שבו חילקת את זה לתקופות - מאוד יעיל ומשקף למה אנחנו זקוקים באותו השלב.
יש לי שאלה לגבי הפסיכולוג - סיפרת שבעיקר פרקת אצלו דברים שישבו לך על הלב - האם אתה חושב שהשנה הזאת הייתה מיותרת או שניתן היה לשלב בה דברים יותר אקטיביים? האם אתה חושב שאם בתקופה הזאת היית מכוון לצורת עבו
דווחו
A

aquaman

חבר קהילה · 21.5.2023

Edit
תודה על התגובה אורית. זה לא היה מיותר. למדתי המון על עצמי. מצד שני מאוד תיסכל אותי העניין שלא קיבלתי עצות.
אבל גם זה בסדר, צריך לעבור ולנסות דברים בכדי להבין מה נכון ומה לא, בכדי לדייק צריך להתנסות.
הנפש היא דבר מסובך.. ;)
דווחו

לא רשמתי כאן די הרבה זמן, בדרך כלל ממתין עד שהרבה דברים מתאספים להם ויש איזשהו רצון לפרוק בצורה כתובה, <div style="direction: rtl;">אז הגיע הזמן אני חושב. זה לא יהיה קצר, אבל זה יהיה אופטימי. אולי מישהו או מישהי יקבלו קצת פרספקטיבה או רצון לנסות משהו חדש.</div>התחלתי לשתף בקבוצה לפני בערך 6 שנים, והרגע המכונן שלי שהוציא אותי לדרך קרה לפני 7, אז מי שרוצה לחזור לתחילת הדרך,&nbsp; מוזמן להציץ בפוסטים בפרופיל. בקצרה, פוטרתי, לא מצאתי עבודה חדשה, פתחתי עסק, הרבה לחצים, ת"א, קושי כלכלי, קצת (הרבה) סמים קלים, התמוטטות עצבים, חזרתי הבייתה להורים שבור ומשם זה מתחיל...תמיד הייתי חרדתי, מילדות, כך שנושא החרדה לא זר לי, בסביבה בה גדלתי לא הכירו את המילה, לכן השתמשו במילה פחד, שזה לא אותו הדבר בדיוק. במהלך השנים, הצלחתי להדחיק את ההרגשה, ולפעמים באמת החרדה התמוססה והייתי מרגיש ממש טוב במשך חודשים ארוכים, אפילו שנים,&nbsp; עשיתי כל מה שיכלתי בכדי להתרכז בדברים אחרים, לימודים, נסיעות, עבודה. אבל משום מה החרדה לעולם לא נעלמה. היא פשוט באה וחזרה בגלים.בגיל 30 חטפתי זעזוע בחיים ושקעתי בחרדות ודיכאון ממש עמוק, מצב של ציפרלקס ולוריוואן, אמנם לקחתי אותם רק מספר חודשים,&nbsp; אבל המצב הזה של הדיכאון נמשך כשנה. שנה של שכיבה במיטה, מחשבות על התאבדות, על קיום.&nbsp; לא היה פשוט.&nbsp; בכל מקרה.&nbsp; איכשהו הגעתי להיום. ופתאום קלטתי שאם הייתי מקשיב לעצמי לפני 7 שנים ומוציא ופועל בהתאם למחשבות שהיו לי אז,&nbsp; לא הייתי נמצא פה היום. לא אגיד שהחיים נהיו פרחים ופרפרים. אבל הם לגמרי לא כאלה גרועים כמו שתיארתי לעצמי שיהיו. אז מה קרה? ומה יש לי להציע למי שסובל או חושב שהוא יסבול מחרדות ודכאונות כל החיים.מה היו הפעולות שעשיתי (חלקם נעשו בשבילי) מרגע המשבר? אחלק את הנקודות לשלוש חלקים: דכאון כבד - חרדות ביום יום - חוסר משמעות לחיים.דכאון כבד - חזרו להורים אם אתם יכולים. אי יכולת לתפקד היא צרה צרורה, אתם חייבים עזרה מקצועית ורצוי להתחיל עם תרופות,&nbsp; הולכים לרופא המשפחה והוא כבר מוציא מרשם למה שצריך. במקרה שלי ציפרלקס ולוריוון.&nbsp; - נוחו. הרבה. המוח זקוק לקצב אחר, איטי יותר, בכדי לחזור לעצמו. עצרו הכל. וחזרו למצב אפס.&nbsp; - כל אחד והקצב שלו, אבל אחרי מספר מסויים של חודשים, התחילו לחזור לעבוד ורצוי שהעבודה תהיה פיזית, סיזיפית,&nbsp; "פשוטה" על המוח, משהו שתוכלו לעשות מידי יום מחוץ לבית, חשוב להתחיל לצאת מהבית ולהתרענן. יצא לי לעבוד גם בשיפוצים ולאחר מכן במפעל נגרות קטן כשנה.&nbsp; - התחילו תהליך עם פסיכולוג (הלכתי שנה), פרקתי המון דברים שישבו עלי 30 שנה. אבל לא פתרתי כלום. התהליך הזה טוב לפריקה אבל הוא לא בדיוק מציע פתרונות, לפחות לא הפסיכולוג שהלכתי אליו (זו השיטה בה עבד -&nbsp;הקשבה). - שנה של העניין הזה והתחלתי לחשוב על הסבת מקצוע כי לקודם לא הייתי מוכן ויכול לחזור.&nbsp; (למדתי הנדסאי חשמל 3 שנים במסלול ערב, בשנה השנייה התחלתי לעבוד בתור עוזר אצל קבלנים) חרדות ביום יום - אחרי שנה - שנה וחצי הדיכאון די עבר, חזרתי להיות אדם מתפקד, למדתי, עבדתי, אבל המחשבות עשו לי את המוות. המון מחשבות על העתיד, המון חרדות, לא בדיוק נהנתי לחיות איתם, אבל זה לא איזה מצב חדש. ידעתי שיש לי אותם. <div style="direction: rtl;">פעם המצב היה טוב יותר, פעם פחות. לא הייתי אדם שמח.&nbsp;אבל תפקדתי. - כך עוברות מספר שנים, סיימתי את הלימודים, קיבלתי רישיון, כל חצי שנה - שנה עברתי למקום עבודה אחר,&nbsp; התמקדתי בהתקדמות בקריירה. בלי אוטו. בלי חברה. חי אצל ההורים. מידי פעם מתחיל לעסוק בספורט פה ושם, עד שנמאס, חוזר לא לעשות כלום, ואז מתחיל שוב. - כך חייתי, כל הזמן חיפשתי איזה משהו שיתן מענה לחרדות, קראתי פה ושם על כל מיני שיטות אבל לא התחייבתי לכולם,&nbsp; עד שנמאס לי, הרגשתי תקוע בחיים, גם מבחינת זוגיות, גם מבחינת חרדות והתחלתי ללכת לאימון אישי.</div><div style="direction: rtl;"> </div><div style="direction: rtl;">חוסר משמעות לחיים - בשלב הזה של התקיעות יש המון רצון לשנות. מצאתי מאמנת אישית בסביבה הקרובה אלי, שזה לא היה פשוט לכשעצמו, כי רוב רובם פועל במרכז ואני חי בדרום. - הגעתי בעצם לעשות תהליך של מציאת זוגיות אבל בדרך פתרתי&nbsp;את נושא החרדות (לא רוצה להציג מצג שווא שזה פשוט או שזה יהיה ככה לכולם, הבנתי כמה דברים על חרדות ולמדתי להתמודד איתם בצורה טובה יותר, זה קשור לשליטה במחשבות שלי עם עצמי, בדיבור הפנימי) , אגב זה לא היה נושא שניסינו לטפל בו בצורה ספציפית,&nbsp; אבל בגלל שהאימון מוגדר כהוליסטי, עוסקים בהכל מהכל, ומתחילים מההתחלה.&nbsp; - ככל שתחקרו בעצמכם יהיה קל יותר ומעניין יותר להגיע לתשובות ופתרונות אשר יתאימו לכם, לחיים שאתם רוצים לנהל. - יש הרבה עניין סביב הילדות, איך אתם רוצים לחיות את החיים, הדיבור העצמי ועוד הרבה כלים. - הבנתי שיש דבר שנקרא גוף, נפש, רוח ואם אתם מזניחים חלק אחד מהשלושה אתם בבעיה, וככל שתזניחו ותתעלמו מהחלק הזה יותר, כך הבעיה תגדל. אתן דוגמא. עסקתי בגוף (ספורט, לימודים) במשך רוב חיי ללא התייחסות מיוחדת לנפש ולרוח.&nbsp; קרה מה שקרה ואז התחלתי לעסוק בנפש (רגשות בעיקר), המצב השתפר. אבל העניין לחיים, לגילוי של דברים חדשים הגיע כשהתחלתי להתעניין ברוח.&nbsp; - לא מדובר בדת, אני לא אדם דתי ואף פעם לא הייתי. אבל ההבנה שיש משהו נוסף בחיים ששווה לחקור אותו שאנחנו לא לגמרי מבינים מהו, תפס אותי ולא עוזב אותי כבר תקופה ארוכה. יש אמת כלשהי שיש מאחורי כל הדתות והיא הולכת אחורה ממש הרבה. לפחות לתקופה שהתחילו להעלות דברים על הדף.&nbsp; - עדיין לא מצאתי בת זוג. אבל אני עובד על זה. לסיכום - כל אחד נמצא בשלב זה או אחר בחיים שלו, עם הקושי האישי שלו, לא מתיימר לפתור לכם את הבעיות.&nbsp; רק לספר מה עזר לי להתמודד. - לא מפרסם אימון אישי, כל אחד מה שעוזר לו בשלב זה או אחר. יש עוד המון דרכים לגשת למה מפריע לי ואיך פותרים את זה. - קחו את הזמן. לא משנים חיים ותפיסות עולם וחיים שלמים תוך יום. סבלנות. זה לוקח חודשים ושנים ארוכות.&nbsp; - תשמרו על טיפה של אופטימיות. גם אם זה ממש לא המצב ואתם לא יודעים איך אתם יוצאים ממנו.&nbsp; אם למישהו/י יש שאלה על הכתוב או שנמצא במצב דומה או שסתם רוצה לדבר, תכתבו לי,&nbsp; אשמח לקשקש. אוהב אתכם, עד הפוסט הבא.</div>

עריכת הפוסט

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.

הפוסט שפרסמת נמחק

בריחת אנרגיה

לאחרונה התחלתי להרגיש שהאנרגיה הנפשית שלי בורחת כמו מים ממסננת איטריות.
יש לי רקע של חרדות כמעט כל חיי, והייתה תקופה מסויימת שהייתי בדיכאון.

אספר בכמה משפטים לגבי אירועים משמעותיים בעבר,
בגיל 30 עברתי התמוטטות עצבים שהתלוו לה דיכאון, חרדות,
שנה אצל פסיכולוג.
בעקבות אירועים אלו ואחרים, עשיתי הסבת מקצוע,
ואני יכול להגיד שהיום 7 שנים אחרי, אני נמצא במקום טוב יותר מבחינת כמות החרדות שאני חש.

יש לי עבודה יציבה (טפו טפו טפו), הולך לקרוספיט מידי פעם, רווק,
בשנה האחרונה מתראה עם מאמנת אישית (קואצ'רית).

בשבועות האחרונים שמתי לב שיש לי בריחת אנרגי

6 תגובות
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.

מנהל קהילה · 21.3.2023

Edit
שלום לך יקר, נשמע שהשגת יציבות טובה בחיים וזה מצוין אבל חסרה המשמעות. הרגש המיוחד הזה שנותן לכול השאר צבע עמוק ומלא חיים. אינני מכירה אותך אז קשה לי לייעץ לך, אבל להרגשתי משהו שם מתישהו נרדם לך וצריך להעיר אותו. ספר יוצר עלייך: מה מעניין אותך? על מה היית חולם? מה גרם לך בעבר שימחה?
דווחו
ז

זקוקהלעזקה

חבר קהילה · 21.3.2023

Edit
חייב לומר שהפוסט שלך ממש עודד אותי. שיש תקווה לחיים נורמליים. אני לא מצליח לתכנן אפילו יום קדימה מהקושי, ופתאום לראות מישהו שהיה שם והצליח לצאת זה ממש אוויר לנשימה.
תהיה חזק. מאמין שתמצא את המשמעות ואת השמחה בחיים שלך. כמו שהצלחת לצאת ממצבים קשים בעבר
דווחו
נ

נתי23

חבר קהילה · 21.3.2023

Edit
אחי בגיל כזה תחפש אישה, תביא ילדים. תרגיש הרבה יותר מלא.
דווחו
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.

מנהל קהילה · 23.3.2023

Edit
הי יקר, בעצם מה שכתבת טמונה התשובה לחלק מהמצב הנפשי שלך - הציפייה שכול הזמן יקרו דברים טובים - "על בסיס קבוע". ציפיה כזאת יוצרת מצב בלתי אפשרי של תחושת חוסר סיפוק מתמדת שכן הסיפוק נקבע על פי התרחשותם של אירועים טובים ואירועים טובים, מה לעשות, ממש ממש לא מתרחשים כול הזמן - אצל כולנו. נראה שהנחות הבסיס שלך לגבי החיים יוצרות הרבה מאוד לחץ ותסכול. מציעה לך לקחת קורסים במיינפולנס, בבודיזם ואפילו גם בקבלה וללמוד על החיים, על קבלה של מה שיש, על מציאת משמעות באין משמעות. מה דעתך?
דווחו

לאחרונה התחלתי להרגיש שהאנרגיה הנפשית שלי בורחת כמו מים ממסננת איטריות.&nbsp; יש לי רקע של חרדות כמעט כל חיי, והייתה תקופה מסויימת שהייתי בדיכאון.אספר בכמה משפטים לגבי אירועים משמעותיים בעבר, בגיל 30 עברתי התמוטטות עצבים שהתלוו לה דיכאון, חרדות,&nbsp; שנה אצל פסיכולוג. בעקבות אירועים אלו ואחרים, עשיתי הסבת מקצוע,&nbsp; ואני יכול להגיד שהיום 7 שנים אחרי, אני נמצא במקום טוב יותר מבחינת כמות החרדות שאני חש.&nbsp; יש לי עבודה יציבה (טפו טפו טפו), הולך לקרוספיט מידי פעם, רווק,&nbsp; בשנה האחרונה מתראה עם מאמנת אישית (קואצ'רית).&nbsp;בשבועות האחרונים שמתי לב שיש לי בריחת אנרגיה,&nbsp; באימון האישי עצמו אני מתמלא באנרגיות נפשיות, אבל בשבוע שאחרי ישנה בריחה כל כך חזקה שאין לי כוחות נפשיים לעשות עם עצמי כלום. יותר נכון, לדחוף את עצמי לצאת מאזור הנוחות. זאת אומרת, ניסיתי ספיד דייטינג, התחלתי לעסוק בקדרות, ספורט, עבודה, מידי פעם יש לי גם קצת חאלטורות מבצד במקצוע שלי.&nbsp;אבל עדיין.&nbsp;משמעות לחיים אין.&nbsp;כשיש איזשהו אירוע עתידי שאני קובע, למשל טיול לחו"ל, או איזשהי הופעה, הזמן שעובר עד אותו אירוע, יש בו ציפייה והמחשבה על האירוע, ממלא קצת את המאגרים ושמחת החיים.אבל כרגע למשל, אין משהו מתוכנן, וגם אין כל כך כוח נפשי לתכנן כלום. מרגיש סחוט. וזהו.&nbsp; פרקתי קצת.&nbsp; מתעניין לשמוע אם מישהו עובר/עבר משהו כזה ומה העצה שיש לכם?

עריכת הפוסט

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.

הפוסט שפרסמת נמחק

זקוק לעצה

שלום לכולם, זקוק לעצתכם בנוגע לדברים הבאים. סליחה מראש על האורך והחפירה. מידי זמן מסויים, אם זה שבועות, חודשים, שנים מתחיל לכרסם בי הספק שמשהו שוב פעם לא בסדר וצריך לפתור משהו בי בפנים. החרדה חוזרת בעצימות נמוכה ומשם הדרך למחשבות טורדניות קצר מאוד. בפן המקצועי. לפני כמה שנים, בגיל 30 עשיתי הסבת מקצוע, היום אני בן 36, במקצוע שלי צריך ללמוד כל הזמן (חשמלאי), אם זה ידע תיאורתי או ידע ביצועי עם הידיים. בעבודה עם הידיים אני יותר טוב, זוכר טוב יותר אם מראים לי פעם-פעמיים ולאחר מכן מצליח לבצע. עם הידע התאורתי, בגלל שלא נעשה בו שי

1 תגובה
ש

שובל של אור

חבר קהילה · 4.5.2022

Edit
הי, אולי אימון להעצמה אישית יעזור.. ראה דרך גוגל אופציות ומי/ מה מרגיש לך נכון לך..
דווחו

שלום לכולם, זקוק לעצתכם בנוגע לדברים הבאים. סליחה מראש על האורך והחפירה.

מידי זמן מסויים, אם זה שבועות, חודשים, שנים מתחיל לכרסם בי הספק שמשהו שוב פעם לא בסדר וצריך לפתור משהו בי בפנים.

החרדה חוזרת בעצימות נמוכה ומשם הדרך למחשבות טורדניות קצר מאוד.

בפן המקצועי.
לפני כמה שנים, בגיל 30 עשיתי הסבת מקצוע, היום אני בן 36, במקצוע שלי צריך ללמוד כל הזמן (חשמלאי), אם זה ידע תיאורתי או ידע ביצועי עם הידיים. 
בעבודה עם הידיים אני יותר טוב, זוכר טוב יותר אם מראים לי פעם-פעמיים ולאחר מכן מצליח לבצע. עם הידע התאורתי, בגלל שלא נעשה בו שימוש יומיומי, יותר קשה לי לשלוף אותו מהזכרון.

בהתחלה, היה מאוד קשה עם הביטחון העצמי בנוגע למקצועיות שלי, לא ידעתי אם אני בעל מקצוע טוב, עברתי בין עבודות מידי שנה בשביל לצבור את הניסיון הדרוש, ולאט לאט התקדמתי מבחינת הידע הביצועי.

היום, אני יודע שאני בעל מקצוע טוב, למרות שכל הזמן יש מה ללמוד.

מידי פעם, יש גל של דברים חדשים שאני לא יודע וצריך ללמוד אותם שגורם לפקפוק פנימי וחזרה של חרדה ומחשבות על זה שאני לא מספיק טוב.

אני מודע לזה. אבל לא בדיוק יודע איך להתמודד עם המחשבות. מבחינה מקצועית אני יכול לקחת קורס או השתלמות ולשפר את הידע, לא תמיד מצליח להבין אבל מרגיש קצת טוב יותר עם עצמי כי ביצעתי צעדים לקידום ולפתרון הבעיה.

המחשבות נעלמות אחרי כמה זמן אבל מציק לי שהתהליך הזה חוזר על עצמו. מדוע הביטחון העצמי פשוט לא נמצא שם תמיד? מדוע הפקפוקים העצמיים? מדוע הזכרון לא כל כך טוב? האם זה מצביע שרמת האינטיליגנציה שלי לא גבוהה מספיק? לא נראה לי שאצליח להיות מהנדס טוב. כרגע הנדסאי.

בפן האישי.
רווק כבר הרבה מאוד שנים, לא זוכר מתי הייתה לי חברה בפעם האחרונה. מידי פעם, בהפסקות מאוד גדולות בין הפעמים, יוצא עם מישהי אבל אף פעם זה לא מוביל למשהו ארוך יותר מחודש. מרגיש שאני משקיע יותר זמן בעבודה בשביל לא להתמודד עם זה שאני רווק.

מעט נמוך מהממוצע, מאוד בררן בטעם, סופר קשה לי להתחיל עם נשים בסיטואציה של פאב נניח, לא יודע לשלוף משפטים מהמותן ללא להיכנס ללחץ.

מלבד זה, רוצה להאמין שאני די נורמטיבי, כשיש כימיה הכל עובד כמו שצריך.

מאוד לחוץ לפרקים וזרקן לפרקים אחרים, אין איזון בחיים. הכל בקיצוניות. שחור או לבן אין אפור.

הייתי אצל פסיכולוג שנה, בגיל 30 אחרי התמוטטות עצבים שקשורה להסבת מקצוע ולקושי כלכלי. לא יודע אם הוא עזר או המשפחה או הזמן שעבר, אבל איכשהו חזרתי לעצמי.

נשארה בי טראומה כלכלית ואני אומר לעצמי בראש שבשביל שהמצב לא יחזור חייב לעבוד קשה יותר.

כל שאר הבעיות נותרו כפי שהיו.

למי לפנות? מנטור/קואצ'ר/מטפל/פסיכולוג? 
לאיזו שיטה לפנות?

תודה למי שקרא עד הסוף.

עריכת הפוסט

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.

הפוסט שפרסמת נמחק

בין ישן לער

לפעמים, כשיוצא לי לישון קצת יותר מידי, והראש נמצא במצב בין ישן לער, חרדות מהעתיד וזכרונות מהילדות מתחילים לצוץ פתאום במחשבות, אני מזהה אותם מיד ומדחיק אותם חזרה. אולי למישהו/י זה גם קורה? האם יש משהו שעשיתם שפתר את הנושא הזה לתמיד?

1 תגובה
רועי חזן פסיכולוג רפואי מומחה. מטפל בקליניקה בתל אביב. www.roihazan.co.il

מומחה כמוני · 9.1.2022

Edit
היי aquaman,

אכן, הזמן הזה שבין שינה לערות ידוע כזמן שבו ההגנות הפסיכולוגיות שלנו, כמו ההדחקה שהזכרת, יותר רופפות ואנו חשופים יותר למחשבות חרדתיות. זו תופעה מוכרת. ישנן דרכים שונות להתמודד עם זה, כשהמשותף להן היא הקבלה. כלומר, לקבל שהמחשבות האלו יכולות להגיע, אך הן גם חולפות. ניתן לתרגל מדיטציית מיינדפולנס, כדרך להתנהל עם המחשבות, וללמוד בהדרגה לקבל אותן באופן שאינו שיפוטי ובהתאם פחות מעורר רגשית. בנוסף, בטיפול פסיכולוגי ניתן לעבד רגשית חוויות מורכבות מהעבר, כך שיהיו פחות "טריגריים" עבורנו, כלומר פחות מעוררים רגשית ומסעירים. מה דעת
דווחו

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.

הפוסט שפרסמת נמחק

חרדת עזיבת דירה

לפני כ-6 שנים השכרתי דירה במרכז, ניסיתי להרים עסק שכשל והייתי צריך לחזור להורים, לעשות הסבת מקצוע. היום (גר אצל ההורים) אני במקום אחר, אחרי ההסבה, עם עבודה בסדר גמור ומשכורת נחמדה. אבל כשאני מתחיל לחשוב על לעבור לגור לבד בשכירות או לקנות דירה אני מקבל גלי חרדה, חושש מלחזור לגור לבד ומרגיש שזה תוקע אותי בבית של ההורים. מה אתם מייעצים לי לעשות?

3 תגובות
ש

שיר-שיר-1

חבר קהילה · 21.10.2021

Edit
מבינה איתך ומזדהה.. אני במקום דומה..

אולי להתחיל בצעדים קטנים מאוד? או לחשוב מה יכול לעזור לך או לתת לך יותר מוטיבציה לעבור?

כלומר, להתחיל לחשוב על הפן המעשי, ולהתמודד עם מה שעולה שם
דווחו
A

aquaman

חבר קהילה · 21.10.2021

Edit
תודה על התגובה, העניין הוא שאין לי בעיה לקפוץ למים ולעבור, למצוא פתרון לבדידות בדמות חיית מחמד, לנסות לצאת יותר לפעילויות וכו' אבל בסוף. לחזור לבית ריק זה מה שקצת גורם לי חרדה. לא יודע, קצת חסרה לי משמעות בחיים. מרגיש לבד בתוך כל ההוויה.

מלבד זה אני מתפקד בצורה די טובה ומרגיש נורמטיבי (היום), אבל קצת לחץ נפשי, קצת מחשבות על העתיד. בום, חרדה. לא משתקת, אבל מחשבות לא נעימות.

רשמת להתמודד עם מה שעולה, איך להתמודד? יש רעיונות?

מה המקום בו את נמצאת? אם בא לך לשתף.
דווחו
נ

נתי23

חבר קהילה · 22.10.2021

Edit
דירת שותפים
דווחו

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.

הפוסט שפרסמת נמחק

זה לא משנה – שאלות לא פתורות

נתקלתי בקטע שכתבתי לפני כ- 6 שנים ורציתי לחלוק אתכם, הייתי כותב אז בשביל סוג של טיפול עצמי, פריקה, בכל מקרה, קוראים לו '"זה לא משנה - שאלות לא פתורות". המצב שלי היום שונה לגמרי, העצימות של התפיסות הדיכאוניות השתנו מקצה לקצה, וזה רק ממחיש כמה הזמן עושה את שלו, אם רק משנים כיוון לכיוון הנכון. זה לא משנה - שאלות לא פתורות. 1. זה לא משנה - כמה חזק אני אתאמץ ללמוד - תהיה מגבלת זכרון אשר תעצור אותי בשלב מסויים - אלא אם כן, אני אתרגל כל יום חלק מסויים ממה שניסיתי לזכור - ברגע שאפסיק לתרגל את החומר - אני אשכח אותו לגמרי או חלק

נתקלתי בקטע שכתבתי לפני כ- 6 שנים ורציתי לחלוק אתכם, הייתי כותב אז בשביל סוג של טיפול עצמי, פריקה,
בכל מקרה, קוראים לו '"זה לא משנה - שאלות לא פתורות".

המצב שלי היום שונה לגמרי, העצימות של התפיסות הדיכאוניות השתנו מקצה לקצה,
וזה רק ממחיש כמה הזמן עושה את שלו, אם רק משנים כיוון לכיוון הנכון.

זה לא משנה - שאלות לא פתורות.

1. זה לא משנה - כמה חזק אני אתאמץ ללמוד -
תהיה מגבלת זכרון אשר תעצור אותי בשלב מסויים - 
אלא אם כן, אני אתרגל כל יום חלק מסויים ממה שניסיתי לזכור -
ברגע שאפסיק לתרגל את החומר -
אני אשכח אותו לגמרי או חלק גדול ממנו.

2. זה לא משנה - כמה אינטנסיבי אני אתאמן -
תהיה מגבלה פיזית אשר תמנע ממני להתפתח גופנית - 
אלא אם כן, אתחיל לקחת תוספי מזון וכושר - וגם אז תהיה מגבלה.

3. זה לא משנה - כמה אפתח את כישורי השיחה שלי - 
תהיה מגבלה של משיכה או רושם רישוני/סטריאוטיפ כלשהו שלא אצליח לשבור.
אלא אם כן, אקח שיעורי משחק ואשתפר מאוד בדרך בה אני מתנהג חיצונית -
וגם אז אצטרך להעמיד פנים כל חיי.

4. זה לא משנה - כמה שעות עבודה אשקיע - 
לעולם לא אצבור מספיק הון בכדי להפסיק לעבוד -
ולהתחיל לחפש דברים שאני באמת עשוי לאהוב (כמו נגינה, חקר ויזמות, טיול מסביב לעולם וצילום)
אלא אם כן, יתמזל מזלי ואיכשהו בדרך כלשהי אקבל סכום כסף גדול פתאום בעשור הקרוב. וזה לא הולך לקרות.

5. זה לא משנה - כמה אנסה למגר את החרדה - 
לעולם היא לא תעלם - כיוון שהפחד טבוע בי גנטית מילדות וכי אני מנסה לתכנן את העתיד - 
וברגע שאני רואה אותו אני נתקף בפאניקה (ברמות משתנות, תלוי במחשבה העתידית).
לחיות ברגע הנוכחי, כלומר לא לחשוב על העתיד - הוא גם לא פתרון ישים,
כיוון שלאדם צריכה להיות איזשהי תוכנית לחייו, 
אחרת הוא רק נמצא בחיים ולא מנסה לעשות איתם משהו.

6. זה לא משנה - לכמה טיפולים/שיטות אלך -
אף אחד מהם לא יחליט בשבילי, לא יעבוד בשבילי, לא יחשוב בשבילי,
לא יתעצבן על המצב העצמי שלי, לא יהיה מתוסכל כמוני.
אלא אם כן, למטפל תהיה איכפתיות של הורה, אבל אז הוא לא ישאר 'יחסית' אובייקטיבי.

7. זה לא משנה - כמה זמן אשקיע בחיפוש משמעות - 
לא יקרה מצב שאקבל הארה ואבין את הכל.
אלא אם כן, אשקיע שעות על גבי שעות של מחקר ואז אגלה שהפסדתי את חוויות החיים בחיפוש
או
שאדע שהמשמעות לחיים שווים לחיפוש המשמעות.
ואז אפסיק לחפש ואתחיל לחוות, אבל אז עוד פעם אתחיל להרגיש שמשהו חסר - משמעות.

8. זה לא משנה - כמה נחמד אהיה כאשר אנסה ליצור רושם ראשוני חיובי - 
ביום יום, אין לי כוח לתקשר עם רוב האנשים, מעדיף לא לדבר, קשה לי להשקיע בקשרים,
זה מעמסה בשבילי.
אלא אם כן, אין לי פתרון. פשוט לא רואה טעם לפתח קשרים עם אנשים חדשים.
נהיה מאוד קשה, אני לא רואה את התועלת בפיתוח קשרים חדשים.

9. זה לא משנה - כמה אחפש את התחום האפור, המאוזן -
הגישה שלי היא שחור/לבן, קיצונית לכאן או לכאן,
ואני לא יודע איך לשנותה.

10. החיים סוגרים עלי, והאפשרויות מצטמצמות.

למי שהגיע עד הסוף, ורוצה לדבר על הדברים בפרטי או כאן,
דברים דומים שאתם חושבים או חווים, אז בכיף.

עריכת הפוסט

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.

הפוסט שפרסמת נמחק

החיים מנצחים אותי

הרבה מחשבות עברו לי בראש היום והחלטתי לחלוק איתכם כמה מהם, כי אם לא פה אז איפה. לקראת הגנת פרוייקט גמר עוד כמה ימים החרדה עובדת שעות נוספות, אולי גם יום-ההולדת 35 הסופש תרם משהו לנושא. מרגיש שאני מתקדם בצעדים קטנים ואיטיים מאוד ביחס לחברים הקרובים אלי, אם זה בעבודה, בזוגיות, בממון. עד גיל 30 יכלתי להגיד שאני עוד מנסה בכל הכוח להצליח, אבל לאחר פיטורים, אי יכולת למצוא עבודה במקצוע, יציאה לעצמאות קצרה, כשלון וסגירת העסק, הבנה שהמקצוע הזה לא כל כך בשבילי, וההצלחה שלי בו קטנה, התמוטטות עצבים, חזרה להורים. פסיכולוג, צי

6 תגובות
י

יוסי92

חבר קהילה · 24.1.2021

Edit
אני יודע מה את לומדת. מדעי המחשב נכון? את הטיפוס של מדמ"ח
דווחו
ג׳ורדן

חבר קהילה · 24.1.2021

Edit
אחי היקר!! אל תתייאש בסהכ אתה תמיד מתקדם!! ודי אמיץ!! עצמאי וואו גדול! וגם אם נכשלתה אתה יודע להסיק מסקנות.!! אתה אדם די חכם ואני חושב בתמימות שאם היתה מישהיא או משהו אינטימי מאוד היה אומר לך שאתה תותח!! ואתה תותח תאמין לי (לומד ותמיד לומד בכול דרך) זה היה יותר חזק בשבילך ויותר עוזר לך בהבנה ובמעשים של היום יום ובכללי בחיים! לכן אל יאוש לכל דבר יש את הזמן שלו.. מאחל לך שתכף ממש תמצא מכול הצמצום שאתה נמצא להתרחבות גדולה ושוב אני מזכיר לך שאתה תותח !! (בלי לנסות לנחם אותך!! תקרא שוב מה אתה רושם אחי היקר)
דווחו
רחלי 100 ...............................

חבר קהילה · 25.1.2021

Edit
אתה יודע להגדיר יפה מה מבאס אותך ומקשה עליך ולא הולך ופתאום קופץ לחרדה' זה המקור לכשלונות או אולי רק תגובה להם ואז הכל יותר קל אולי
דווחו
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.

מנהל קהילה · 29.1.2021

Edit
שלום לך יקר, אני חושבת שהחברים כאן כתבו לך דברים מעניינים. משום מה אני מרגישה קושי לנסח את התשובה שאני רוצה לתת לך אז מתנצלת אם תצא קצת מסורבלת. לאור מה שכתבת נשמע שאתה אדם כפי שכתבה רחלי שיודע להתמודד, שעשה דברים, שניסה - מצד שני אינך מצליח להתמודד כאשר המציאות טופחת בפנייך והתוצאות שאתה מקבל אינן אילו שתכננת. או אז הייאוש נעשה גדול ואתה מרגיש שהחיים דפקו אותך או גרוע מזה שמשהו דפוק אצלך. יקירי, רבים למדות ועבדו במשהו שהם גילו ש"זה לא זה", רבים מספור גם פתחו עסקים שכשלו מסיבות שונות 0אני אגב עברתי את שני הדברים. עשיתי שינוי גדול בתחו
דווחו

הרבה מחשבות עברו לי בראש היום והחלטתי לחלוק איתכם כמה מהם, 
כי אם לא פה אז איפה.

לקראת הגנת פרוייקט גמר עוד כמה ימים החרדה עובדת שעות נוספות, 
אולי גם יום-ההולדת 35 הסופש תרם משהו לנושא. 
מרגיש שאני מתקדם בצעדים קטנים ואיטיים מאוד ביחס לחברים הקרובים אלי,
אם זה בעבודה, בזוגיות, בממון.

עד גיל 30 יכלתי להגיד שאני עוד מנסה בכל הכוח להצליח, 
אבל לאחר פיטורים, אי יכולת למצוא עבודה במקצוע, 
יציאה לעצמאות קצרה, כשלון וסגירת העסק, הבנה שהמקצוע הזה לא כל כך בשבילי,
וההצלחה שלי בו קטנה, התמוטטות עצבים, חזרה להורים.

פסיכולוג, ציפרלקס ולוריוון 2-3 חודשים,
שנה עוברת, הבנה שהפסיכולוג לא הולך לשנות לי את החיים,
הסבת מקצוע (שאת פרוייקט הגמר בו אני מגיש עוד מספר ימים), 
התקדמות מאוד איטית בקריירה כולל משכורות נמוכות.

והמצב הנוכחי שבו אני נמצא היום, מנסה להתקדם בקריירה,
אבל מרגיש מאוד בודד מבחינת זוגיות,
לא כל כך מבין בשביל מה כל זה,
דת לא מדברת אלי ואידיולוגיה פילוסופית מסודרת 
שאוכל לסדר את החיים שלי תחתיה גם אין.

החרדות שבות ותוקפות אותי בזמנים של לחץ,
והמוטיבציה בינונית עד לא קיימת לעיתים.

מה שנותר הוא לדבר על זה, ולקוות שזמנים טובים יותר יגיעו,
כי פתרון לחרדות עדיין לא מצאתי.

הלכתי ללמוד, שיהיה לכולם שבוע טוב יותר.

עריכת הפוסט

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.

הפוסט שפרסמת נמחק

שבתות

שבתות הן היום הכי קשה בשבוע, יום ללא עבודה, עיסוקים, לימודים. יום מנוחה. יום שאמור להיות "מנוחה", הופך להיות ליום הכי חרדתי שלי בשבוע, המחשבות רצות בראש על 120 קמ"ש. הגוף נח, אין יותר מידי במה להתעסק ופשוט נחים וחושבים, ומהר מאוד המחשבות הופכות לטורדניות והחרדות באות חיש מהר, במיוחד כשחושבים על העתיד. ומה יכול לקרות אם, מה יכול להיות אם זה לא יקרה ואיך ולמה וכמה.. אני תופס את עצמי נכנס לחרדה ויודע שהיא נגרמת (ברגע הספציפי הזה) מהמחשבות האלה על העתיד, ואני מנער את עצמי בכדי לא לחשוב עליהם, אבל זה לא אומר שהמחשבות והבעיות

9 תגובות
ר

רפי ב1 אני בן 48. סובל מאו סי די פרוד ואב ל 3

חבר קהילה · 2.3.2020

Edit
אתה מסתכל על העתיד שלילי בלי לחשוב אל אפשרויות יותר הגיוניות . המחשבות על עתיד שלילי מכניסה אותך לדיכאון וחרדה . מיניין אתה בטוח ב100 אחוז בכל התרחישים השליליים שכתבת. אוליי פתאום תמצא זוגיות טובה שתוביל איתך למקום כחר בחיים. אוליי תמצא פתאום עבודה קבועה . מיניין לך שאתה תינדוד בין עבודות. יש לך טעויות חשיבה שמפילות אותך לחרדה ודיכאון. תחשוב תמיד על האפשרויות החיוביות שיכולות לקרות לך בחיים. לילה טוב
דווחו
דניאל ולך אני רווק בן 52, סטודנט למדעי הרוח והחברה ואוהב לכתוב במחשב רעיונות ספרותיים, פילוסופיים, בלשניים ואחרים. אני אוהב מאד ספרות ופילוסופיה וגם מתעניין קצת בפיסיקה, במחשבים ובחקר המוח. המצאתי כמה שפות ומילונים, ועכשיו אני עובד על תכנות בינה מלאכותית. פעם כתבתי ספורים קצרים ועכשיו אני כותב הרבה מאד שירים. בזמן האחרון מנסה ללמוד לשיר, ואומרים שאני שחקן טוב. אני אוהב מאד חתולים, והמאכלים האהובים עליי הם אינסטנט פודינג שוקולד, פנקייק ועוגת גבינה אפויה. יש לי חברות רומנטית יפה עם אישה בגילי שהתחילה מידידות נפש. אני אדם מאד אוהב ומעניק, וגם מאד רוחני עם חשיבה מופשטת. את רוב היום שלי אני מבלה במחשב. יש לי מורה פרטי לפיתוח קול, ואני משתתף בחוגי יצירה וכתיבה.

חבר קהילה · 2.3.2020

Edit
שבתות יום קדוש שנועד למנוחה משגרת החיים. בו אפשר לאסוף כוחות מחודשים ולחשוב איך לפעול בהמשך. צריך לחשוב באופן מסודר, לחפש אפשרויות חדשות ומעניינות ולהתקדם. אם יש זמן למנוחה, יותר קל לתכנן היטב ובנוחות את העתיד כל שלא נצטרך לפחד ממנו.
דווחו
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.

מנהל קהילה · 3.3.2020

Edit
שלום לך יקר. אתה נמצא בצומת דרכים מול עתיד שאיננו ידוע לך כמו שאיננו ידוע לכולם ואך טבעי הוא שהמוח שלך ייעזר בניסיון העבר בכדי להבין כייצד עליו לנהוג ביחס לעתיד. יחד עם זאת אתה מגייס לעזרתך פחדים וחששות והפחדות וכפי הנראה מתעלם רגשית ומחשבתית מדברים שכן סייעו לך בעבר או מהחלטות חשובות שלקחת בכדי לשפר את איכות חייך כמו שינוי מקצועי. המוח שלנו - של כולנו מוטה יותר לראות את השלילי - זו תכונה הישרדותית מאז שהיינו בני אדם קדמוניים - למדנו להעצים סכנות בכדי להיות מוכנים להם - כל רשרוש היה יכול להיות אריה. היום, סוג ההישרדות הזה בעיקר פוגע
דווחו
מ

מרים1324

חבר קהילה · 3.3.2020

Edit
הי, שבתות זה באמת זמן לא פשוט. בד"כ אנחנו בורחים לעשייה במשך השבוע, ושבת גורמת לנו להיות נוכחים. אתה מתאר שאתה לבד, אין לימודים, אין עבודה זה אתה עם עצמך, ואז ממילא באות כל המחשבות והחרדה על העתיד שזה הכי טבעי ונורמלי שהן תבואנה. השאלות שאתה מעלה, והמחשבות שאתה מתאר שעולות הן הכי טבעיות כי לכולנו יש פחד מחוסר וודאות, וחרדה מה יהיה. באופן אישי, אני נעזרת מאוד בטיפול. יש לי מטפלת מדהימה שלא נותנת לי פתרונות (ולא רוצה שתתן) אבל כן מכוונת אותי למצוא כוחות בעצמי להתגבר. ואני חושבת שבגלל ששבת זה יום צפוי, זה לא בא בהפתעה, אתה יכול לנסות
דווחו
דניאל ולך אני רווק בן 52, סטודנט למדעי הרוח והחברה ואוהב לכתוב במחשב רעיונות ספרותיים, פילוסופיים, בלשניים ואחרים. אני אוהב מאד ספרות ופילוסופיה וגם מתעניין קצת בפיסיקה, במחשבים ובחקר המוח. המצאתי כמה שפות ומילונים, ועכשיו אני עובד על תכנות בינה מלאכותית. פעם כתבתי ספורים קצרים ועכשיו אני כותב הרבה מאד שירים. בזמן האחרון מנסה ללמוד לשיר, ואומרים שאני שחקן טוב. אני אוהב מאד חתולים, והמאכלים האהובים עליי הם אינסטנט פודינג שוקולד, פנקייק ועוגת גבינה אפויה. יש לי חברות רומנטית יפה עם אישה בגילי שהתחילה מידידות נפש. אני אדם מאד אוהב ומעניק, וגם מאד רוחני עם חשיבה מופשטת. את רוב היום שלי אני מבלה במחשב. יש לי מורה פרטי לפיתוח קול, ואני משתתף בחוגי יצירה וכתיבה.

חבר קהילה · 3.3.2020

Edit
אדם לא צריך לברוח לשום דבר, צריך לחיות כל דבר במודעות שלמה. חשוב בחיים גם הזמן לנוח וגם הזמן לעבוד. את השבת אפשר למלא במחשבות על מה שנעשה ואיך נעבוד ונתקדם אחר כך.
דווחו
מ

מרים1324

חבר קהילה · 3.3.2020

Edit
עגנון- אתה צודק. השאלה למה זה מוביל... האם יקדם אח"כ או רק יכניס יותר לדיכאון.
דווחו
דניאל ולך אני רווק בן 52, סטודנט למדעי הרוח והחברה ואוהב לכתוב במחשב רעיונות ספרותיים, פילוסופיים, בלשניים ואחרים. אני אוהב מאד ספרות ופילוסופיה וגם מתעניין קצת בפיסיקה, במחשבים ובחקר המוח. המצאתי כמה שפות ומילונים, ועכשיו אני עובד על תכנות בינה מלאכותית. פעם כתבתי ספורים קצרים ועכשיו אני כותב הרבה מאד שירים. בזמן האחרון מנסה ללמוד לשיר, ואומרים שאני שחקן טוב. אני אוהב מאד חתולים, והמאכלים האהובים עליי הם אינסטנט פודינג שוקולד, פנקייק ועוגת גבינה אפויה. יש לי חברות רומנטית יפה עם אישה בגילי שהתחילה מידידות נפש. אני אדם מאד אוהב ומעניק, וגם מאד רוחני עם חשיבה מופשטת. את רוב היום שלי אני מבלה במחשב. יש לי מורה פרטי לפיתוח קול, ואני משתתף בחוגי יצירה וכתיבה.

חבר קהילה · 3.3.2020

Edit
השאלה למה זה יוביל, תלויה הרבה במה שהאדם יעשה בזה. צריך לעשות דברים חיוביים כדי לשפר את ההרגשה ואת איכות החיים. אם אדם יעשה בשבת מעשים שמשפרים את הרגשתו ואת חייו, יחוש סיפוק נפשי ממנוחת השבת. צריך למצוא לעצמנו מגמות, ולעשות מה שטוב וחשוב לנו ומעניין אותנו.
דווחו
G

Gal 5

חבר קהילה · 5.3.2020

Edit
תבדוק בתוך עצמך האם זה באמת מה שמלחיץ איתי לפעמים יש דברים שמסתתרים עמוק עמוק קודם כל דבר ראשון זה לא להילחם במחשבה להשלים אני מפחד מזה כן אני לא יודע מכ יהיה אבל אני יודע שיהיה הכי טוב. אבל לא להילחם בהרגשה שלך במחשבה זה לא ילך ההרגשה תמיד תנצח תשלים בניהם נכון שבת מלחיצה אותי ליהות לבד חוסר עיסוק עושה לי לא טוב אבל אני אצליח להתגבר אצליח גם אם לא אתה תרגיש הרבה יותר שלם ודבר שני צדיק קודם כל גיל 34 זה לא מבוגר החיים עוד לפניך בורא עולם יכול להרים אותך בשניות אני ממליץ לך לראות שיעור של הרב יגאל כהן קצת דברים מחזקים לנשמה שיעשו לך טו
דווחו

שבתות הן היום הכי קשה בשבוע, יום ללא עבודה, עיסוקים, לימודים. יום מנוחה.
יום שאמור להיות "מנוחה", הופך להיות ליום הכי חרדתי שלי בשבוע,
המחשבות רצות בראש על 120 קמ"ש.

הגוף נח, אין יותר מידי במה להתעסק ופשוט נחים וחושבים,
ומהר מאוד המחשבות הופכות לטורדניות והחרדות באות חיש מהר,
במיוחד כשחושבים על העתיד.

ומה יכול לקרות אם, מה יכול להיות אם זה לא יקרה ואיך ולמה וכמה..

אני תופס את עצמי נכנס לחרדה ויודע שהיא נגרמת (ברגע הספציפי הזה) מהמחשבות האלה על העתיד,
ואני מנער את עצמי בכדי לא לחשוב עליהם, אבל זה לא אומר שהמחשבות והבעיות לא אמיתיות.

למשל:
- מה יהיה בסיום הלימודים כשאצטרך לעבור לגור שוב לבד?
(גרתי תקופה בשכירות, פתחתי עסק, נכשל, חזרתי לבית ההורים, מסיים אוטוטו הסבת מקצוע)
- איך להתמודד עם בדידות שגורמת לי חרדה?
- מה יהיה בתקופה שארצה להחליף עבודה ואהיה בין העבודות ואשב בבית,
חיפוש העבודה ואי מציאתה במשך תקופה מסויימת מכניסה אותי גם לחרדה.
- אי מציאת בת זוג בגיל יחסית מתקדם (34) גם מכניסה אותי לחרדה.

כל הזמן מרגיש צעד אחד מכניסה לחרדה ונפילה לדכאון שוב,
אני חושב שזה תוקע אותי בחיים. החרדה הזו. 
איכשהו החיים מתקדמים ואני נסחף אחריהם ולא ממש לוקח שליטה על ההתקדמות,
מרגיש שיגיע איזשהו שלב בגיל מאוחר יותר שארגיש פספוס על הזמן שעבר, 
מצד שני, לא כל כך מצליח לאחוז ולשנות את מה שצריך לשנות.
ולא יודע מה לשנות בעצמי בשביל לשנות את המצב הזה.

הייתי בטיפול אצל פסיכולוג כשנה, הוא האמין בטיפול של הקשבה ושיחה כשהעלתי דברים, 
אך לא קיבלתי תשובות או הכוונה למה אני צריך לעשות, הוא האמין שהפתרון צריך להגיע ממני.

בקיצור. תקוע. כבק תקופה ארוכה שאני תקוע.

עריכת הפוסט

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.

הפוסט שפרסמת נמחק

מהיכן אתם שואבים אנרגיות?

שלום לכולם, אם נצייר איזשהו קו ממוצע של כוח נפשי, אנרגיה לחיים, רצון לעשות משהו, לדחוף דברים בחיים, אני נמצא מתחתיו רוב חיי, עם עליות קלות פה ושם. פשוט מרוקן כוחות נפשיים, שלא תבינו אותי לא נכון, עשיתי דברים, הייתי בחול, הולך לספורט, לומד, עובד. אבל כל זה לא מטעין אותי נפשית ואני לא מוצא שהפעילויות האלה מחזיקות את "הסוללה" הנפשית טעונה להרבה זמן, לכן אני מוצא את עצמי שוקע במצב "חסכון אנרגטי" רוב הזמן. מה שאני חושב שיסייע לי הוא סוג של מאמן אישי, או משהו בסגנון, אבל גם בזה אני רואה פתרון זמני, הרי ברגע שהעזרה החיצונית תפס

7 תגובות
עמי 1 עוסק גם בהפחתת משמעותית של חרדות באופן הוליסטי, כולל אצל אנשים רגישים ואו הנתונים בסטרס מתמשך. מאמן אישי מוסמך התמחות בתזונה ותוספי מזון.

מומחה כמוני · 18.1.2020

Edit
ערב טוב, אני עוסק גם באימון אישי [מוסמך]. המצב שלך אינו מחלה כרונית. ברגע שתקבל כלים והחלטה, תוכל לראות אחרת את הדברים הן מבחינת מהות, חשיבות וסדר עדיפויות והן מבחינת המוטיבציה לפעולה.
דווחו
Resigned

חבר קהילה · 19.1.2020

Edit
ספורט כנראה ומוזיקה למרות שלפעמים אין לי כוח לשניהם ולכלום
דווחו
דניאל ולך אני רווק בן 52, סטודנט למדעי הרוח והחברה ואוהב לכתוב במחשב רעיונות ספרותיים, פילוסופיים, בלשניים ואחרים. אני אוהב מאד ספרות ופילוסופיה וגם מתעניין קצת בפיסיקה, במחשבים ובחקר המוח. המצאתי כמה שפות ומילונים, ועכשיו אני עובד על תכנות בינה מלאכותית. פעם כתבתי ספורים קצרים ועכשיו אני כותב הרבה מאד שירים. בזמן האחרון מנסה ללמוד לשיר, ואומרים שאני שחקן טוב. אני אוהב מאד חתולים, והמאכלים האהובים עליי הם אינסטנט פודינג שוקולד, פנקייק ועוגת גבינה אפויה. יש לי חברות רומנטית יפה עם אישה בגילי שהתחילה מידידות נפש. אני אדם מאד אוהב ומעניק, וגם מאד רוחני עם חשיבה מופשטת. את רוב היום שלי אני מבלה במחשב. יש לי מורה פרטי לפיתוח קול, ואני משתתף בחוגי יצירה וכתיבה.

חבר קהילה · 19.1.2020

Edit
צריך לעשות דברים שמעניינים אותך, וגם רצוי לעשות דברים יצרניים ומועילים. עשה דברים שאתה אוהב וחפש עניין והנאה במה שתעשה. אולי תיצור ותלמד דברים.
דווחו
צל לילה זאת לא התמונה הפיזית שלי, זאת התמונה הרוחנית :) אני יפה פנימית לא?

חבר קהילה · 20.1.2020

Edit
יש 2 סוגי דברים שגורמים לכח - דברים שגורמים כיף, והדבר השני דברים שאתה עושה ומצליח בהם ואז זה מעודד.
דווחו
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.

מנהל קהילה · 21.1.2020

Edit
הי יקר. חשוב להבין מתי התחילה התחושה הזו? באיזה משפחה חיית? מה המקור לדלדול הרגשי שאתה חש. נראה שאתה עושה הרבה דברים "נכונים" אבל הם לא באמת "נוגעים" בך. מהמקום הזה הסוללה לא נטענת כי צריך חשמל מסוים שהיא תטען אבל אם אתה מחבר אותה לשקע אקראי זה ממש לא אומר שהשקע הזה מטעין. אנחנו נולדים עם אנרגיה טבעית ויכולת לשמוח באופן ספונטני. בשלב מסוים דברים עלולים להתקלקל: תובענות יתר מהסביבה. הפנמה של התנהלות שלא מותאמת לצרכים, חוויות של פגיעה/דחייה/אכזבה במקרים כאלו האדם יכול להיסגר להמשיך כלפי חוץ כמו אוטומט "הכל בסדר" אבל בפנים חווית החיים ה
דווחו

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.

הפוסט שפרסמת נמחק

לופ שנתי

שלום לכולם, קודם כל חייב לציין לחיוב את הקבוצה הזו, מאוד עוזר להיכנס לכאן מידי תקופה, כשיש חוסר שקט בנפש, ולקבל קצת פרספקטיבה, להזדהות עם מצבים אנושיים דומים לשלי ולהירגע מעט (או לא), אבל לדעת שאני לא בדיוק לבד בהתמודדות עם החרדה. * מתנצל מראש על החפירה, זה משהו שהצטבר. הייתי רוצה לחלוק איתכם מצב שחוזר על עצמו מידי שנה (פלוס מינוס), כשאני חושב עליו עכשיו ורוצה להגדיר אותו בכדי להסבירו בצורה טובה, הייתי אומר שאפשר לקרוא לו 'לופ שנתי'. אני אנסה להסביר בעזרת דוגמאות: - עבודה - נניח ואני מתחיל עבודה חדשה (בעבר עבדתי

4 תגובות
ס

ספיר

חבר קהילה · 24.12.2019

Edit
מנסיונימיעזור לך תהליך אימון אישי אפשר גם עם סטאגרים שאז התשלום סמלי מאד . מישהו שילווה אותך עם הצבת מטרות ובנוסף טיפול בחלק הרגשי. לגבי החלק הרגשי ישנו הנון ידע דווקא בתורת הקבלה ובלימודי ימימה שהם סוג של קבלה והרוב עוסק בנפש האדם ופחות בהלכות הדת. לגבי יצירת תקשורת בונההני בטוחה שיעזור ללמוד את הנושא יותר לעומק בסדנאות למיניהן.
דווחו
א

אנונימית100

חבר קהילה · 24.12.2019

Edit
נשמע ממש מוכר. אני גם ממצה דברים ומפסיקה למצוא בהם עניין ממש מהר. לאחרונה מישהי הציעה לי כל שבוע לתת הזדמנות לשני דברים שברגיל לא הייתי עושה ופשוט לעשות אותם בכוח. מצאתי ככה שאני מאוד נהנת לצייר ציורים שיש להם מטרה- אני מביאה אותם לאנשים שמעריכים ומתרגשים והעשיית טוב מוסיפה לתחביב משהו שעוזר לי להתמיד בו ולהמשיך להנות ממנו
דווחו
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.

מנהל קהילה · 27.12.2019

Edit
הי יקר. מאוד מרשימה הכנות שלך, היכולת שלך לדייק את הקשי הבעיה וכן היכולת לראות את עצמך מהצד ולהבין את החלק שלך ב"סיפור". האם אובחנת אי פעם כסובל מהפרעת קשב וריכוז? הרבה מהסימנים שהעלית כאן, הקשי להתמיד, אובדן הענין וככד' מאפיינים אנשים עם הפרעת קשב וריכוז. מעבר לכך נראה שאינך מציב לעצמך מטרה לאורך זמן, נראה כאילו נתקעת בשלב ה"כיבושין" אתה מסמן מטרה התחלתית מגיע אליה יפה אבל די מהר אחר כך "מאבד כוחות". מה בעצם אתה רוצה מעבודה/חברים/קשרים. כאשר ישנה מטרה גבוהה יותר מזו ההתחלתית בוא נאמר שנכנסת כשליח אבל מטרת חייך היא להפוך למנכ"ל הרשת -
דווחו
ס

ספיר

חבר קהילה · 27.12.2019

Edit
ממשיכה את מה שרשמה סימה . בזמנו היתה לי הפרעת קשב על בסיס רגשי למרות שלפי מבחן טובה אני לא בקטיגורייה. מאד עזר לי פה ושם לקחת רבע כדור ריטאלין בתנאי שזה לא קבוע . ושכנעתי את הרופאה למרשם חד פעמי של המינון המינימאלי .
דווחו

* מתנצל מראש על החפירה, זה משהו שהצטבר.

הייתי רוצה לחלוק איתכם מצב שחוזר על עצמו מידי שנה (פלוס מינוס), 
כשאני חושב עליו עכשיו ורוצה להגדיר אותו בכדי להסבירו בצורה טובה, 
הייתי אומר שאפשר לקרוא לו 'לופ שנתי'.

אני אנסה להסביר בעזרת דוגמאות:

- עבודה - 
נניח ואני מתחיל עבודה חדשה (בעבר עבדתי במקצוע אחד, מיחשובי יותר כיום אני עובד במקצוע כפיים),
לא משנה מה העבודה טומנת בתוכה, בהתחלה הכל נהדר, אני נחמד, האנשים מסביבי נחמדים, העבודה מעניינת ומאתגרת,
יש לאן לשאוף ומה ללמוד, הציפיות נמוכות ורגועות, יש זמן להסתגל, אני יכול להוכיח עצמי ולהגיע לרמה "הנדרשת" ממני.

לאחר בערך חצי שנה, כאשר אני "מיישר קו" עם התפקיד, מכיר את כל הסובבים, מבין את הפוליטיקה בעבודה, 
הציפיות ממני עולות בהתאם, יש פחות סובלנות לטעויות, האנשים מסביב הופכים לפחות נחמדים, אולי אני הופך לפחות נחמד לפניהם,
זה כנראה קשור אחד בשני, כבר פחות שומר דברים בלב, מתחיל להגיב לממונים עלי, מעיר הערות,
אולי לפעמים בצורה לא קונסטרוקטיבית מספיק, יותר אמוציונאלית, מאוד קל לזהות מה עובר עלי לפי הבעות הפנים.

הופך למתוסכל, התפקוד והאכפתיות בעבודה מתחיל לרדת, מתחיל להיכנס לריבים עם ממונים/עובדים, 
מרגיש מיצוי ורצון לעבור לעבודה הבאה.

- קשרים - 
לא היו לי יותר מידי קשרים שגלשו מעבר לשנה, אבל הרוטינה זהה, התרגשות ומוטיבציה גבוהה בתחילת הקשר, 
שהופך אט אט לשגרה, שעמום, הרגשת מיצוי, שמירת דברים בטן, התפרצויות, פרידה.

- תחומי עניין/תחביבים/ספורט -
אין תחביב אחד מילדותי, אם זה ספורט, נגינה, ציור וכו' שאני יכול להגיד שהתמדתי בו בלב שלם ובעצמי (אם נוציא מהמשוואה מוטיבציה חיצונית, כגון של הורים להמשיך לעסוק בתחביב).

הרוטינה כבר מובנת לכם אני חושב.

אולי חשוב לציין שאני מאוד אוהב ללמוד/לחוות דברים חדשים ולא נמנע מהם,
אבל תחושת המיצוי ואיתה תחושת התסכול והשעמום מורידה את המצב רוח, תורמת לדכאון ומעלה רמות חרדה.

אין פה איזשהי שאלה, פשוט רציתי לשמוע אם יש אנשים שמזדהים, שזה קורה להם גם?
הרוטינה המוזרה הזו.
אני מרגיש שמשהו בתפיסה ובפנימיות שלי מפריע לי להנות, להתמיד ולשמר דברים חיוביים
או שאולי פשוט לא מצאתי את הדבר שאני מתחבר אליו. לא יודע. זקוק לנסיונגם/ן.

וחג חנוכה שמח לכולם/ן

עריכת הפוסט

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.

הפוסט שפרסמת נמחק

מציאת מקור אנרגיה פנימי

שלום לכולם, מידי פעם אני נכנס לפורום לקרוא ולשמוע מה עוברים בעלי חרדה/דכאון אחרים, לא באמת מרגיע אותי לקרוא על קשיים של אחרים, אבל עדיין נחמד לדעת שאני לא נמצא במיעוט. לא מצפה להרבה תגובות ותשובות, לדעתי הנושא שאכתוב עליו הוא משהו אינדיבידואלי, אבל עצם ההעלאה על הכתב והפריקה הם גם משהו קטן, לא לשמור נושאים שמציקים לי, בבטן. בכל מקרה, התחלתי לקרוא ספר בשם 12 כללים לחיים מאת ג'ורדן פיטרסון, בקצרה, הוא מתייחס לכל מיני מצבי חיים אנושיים ומסביר אותם פסיכולוגית, אנתרופולוגית ומציג תמונה של המציאות ואיך לפרש אותה. הספר הזה ביאס או

2 תגובות
A

aquaman

חבר קהילה · 27.7.2019

Edit
.
דווחו
Yasi

חבר קהילה · 28.7.2019

Edit
איך השינה שלך? אתה ישן מספיק? אחת הדרכים להיטען היא שינה מסודרת
דווחו

שלום לכולם,
מידי פעם אני נכנס לפורום לקרוא ולשמוע מה עוברים בעלי חרדה/דכאון אחרים,
לא באמת מרגיע אותי לקרוא על קשיים של אחרים, אבל עדיין נחמד לדעת שאני לא נמצא במיעוט.

לא מצפה להרבה תגובות ותשובות, לדעתי הנושא שאכתוב עליו הוא משהו אינדיבידואלי,
אבל עצם ההעלאה על הכתב והפריקה הם גם משהו קטן, לא לשמור נושאים שמציקים לי, בבטן.

בכל מקרה, התחלתי לקרוא ספר בשם 12 כללים לחיים מאת ג'ורדן פיטרסון,
בקצרה, הוא מתייחס לכל מיני מצבי חיים אנושיים ומסביר אותם פסיכולוגית, אנתרופולוגית ומציג תמונה של המציאות ואיך לפרש אותה.
הספר הזה ביאס אותי. (נמצא בפרק השלישי). כי הוא גורם לי להרגיש בינוני מטה.

מהבחינה החברתית הוא מציג תמונה מאוד ברורה מי נמצא בתחתית השרשרת בחיים ומי מגיע למעלה ומה התכונות הפנימיות אשר אדם צריך שיהיו לו בכדי לקדם את עצמו במעלה החיים בצורה מוצלחת.

בנושא אחר אבל קשור, הקבלן שלי יצא לחופשה קצרה והשאיר אותי אחראי על פרוייקט ועל מספר עובדים,
בהתחלה מאוד התלהבתי ושמחתי על ההזדמנות להוכיח את עצמי (די חדש בעבודה, נמצא שם מס' חודשים),
אבל לאחר כמה ימים, אני פשוט מותש, מרגיש מרוקן מבפנים ומאוד עייף. (לא עייף "לא רוצה לקום מהמיטה עייף", אבל עייף)

מוצא קושי רב לנהל אנשים פנים מול פנים (כאשר זה מתבצע וירטואלית, נניח ניהול במיקור חוץ) אז הרבה יותר פשוט,
למשל אם זה להגיד למישהו לבצע משהו בצורה נחמדה, ולקבל תשובה מתחכמת וללכת לעשות את הדבר שביקשתי בעצמי כי אני לא יודע איך להגיב,
התגובה הפנימית היא כעס, אבל בכדי לא להראות את הכעס, אני מבליג ואז יוצא שהאצלת הסמכויות לא מתבצעת בצורה כל כך טובה, כמו למשל אצל הקבלן שלי.

והמצבים האלו בעבודה מחזירים אותי לספר, ואז מחזירים אותי לילדות, ואז אני בעצם מבין שהסטטוס שלי לא כל כך משתנה בחיים.
אני יכול להיות המקצוען הכי גדול בחדר, אבל עדיין לא יתייחסו אלי בכבוד המתאים (או יותר נכון, בכבוד שאני חושב שמגיע לי לקבל)
מוצא את האגו שלי נפגע לעיתים קרובות מידי וזה מציק לי.
מציק לי שאני נותן לעצמי להיפגע ע"י מילים של אנשים אחרים ויותר מזה מציק לי שאני לא מגיב בתקיפות שהייתי רוצה להגיב בה.

עוד מטרד הוא לא להבין למה אני לא יכול לשמח את עצמי מבפנים, לרצות להיות שמח ועם מצב רוח טוב, אבל עצם ההשפעה החיצונית ואי קבלת פידבק חיובי על בסיס יומיומי מראה לי שאני חייב משהו חיצוני בשביל שהמצב הפנימי ישתנה. הנה עוד דבר שמבאס.

היום הסתובבתי כל היום כמו זומבי, או אדם שמרוקן אנרגטית, והתחלתי לחשוב מאיפה אני יכול להיטען מחדש, אילו פעילויות אני יכול לעשות.
מנסיונכם/ן כשאתם מרגישים מרוקנים, מה אתם עושים?

בבקשה לא להגיד מדיטציה וספורט. (מודע אליהם, לא עושה אותם כרגע מחוסר זמן ופשוט מחפש עוד דברים)

עריכת הפוסט

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.

הפוסט שפרסמת נמחק

החרדה שחזרה

היי לכולם, נתקפתי בחרדה שחזרה, לאחר תקופה די ממושכת שלא הרגשתי אותה בעצימות גבוהה יותר מידי, החלטתי לשתף ולשמוע את תובנותיכם בעניין. ובכן, התחלתי לעבוד אצל קבלן חשמל, בתור עוזר, סגרתי כמעט חודש של עבודה, והכל הלך נהדר, קיבלתי הסברים על הכל, פידבקים חיוביים, מידע נחוץ וחיוני למקצוע, תוכניות מפה עד להודעה חדשה. ואז לפני כמה ימים, התקלקל לו הרכב, ומאז אני יושב בבית (שהורג אותי פנימית) וכל יום מקבל סוג של נפנוף עדין מהקבלן, שהאוטו עדיין מקולקל, ועכשיו הוא לקח אוטו קטן יותר ובינתיים הוא לא יודע מה יהיה. אז שאלתי אותו, כי כל

2 תגובות
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.

מנהל קהילה · 31.3.2019

Edit
שלום לך יקר. נראה שהמעסיק שלך לחץ לך חזק על כפתורי הפעלה של ״ אני לא מספיק טוב ויעזבו אותי״. לי נשמע שאתה אדם עם המון כוחות שדורש מעצמו הרבה ובהחלט נלחם על התפקוד . קבלנים זה העם הכי לא יציב בעולם - רגע יש להם עבודה עד מעל הראש רגע הם לא שם. האמן לי עברתי 22 דירות רק עד שנתי ה18. אבל בלי קשר לקבלן לא נשמע שהקשי הנוכחי שלו קשור אלייך. אף אחד מאיתנו לא באמת יודע מה יהיה מחר. אבל מה שחשוב הוא להכניס לך לראש שאתה תעשה הכל בכדי להצליח ולהתפרנס גם אם זה קשור לעבודות דחק בזמני ביניים. אין באמת מצב שאין עבודה ... יש עבודות שפחות רוצים אותן. מ
דווחו

היי לכולם, 
נתקפתי בחרדה שחזרה, לאחר תקופה די ממושכת שלא הרגשתי אותה בעצימות גבוהה יותר מידי,
החלטתי לשתף ולשמוע את תובנותיכם בעניין.

ובכן, התחלתי לעבוד אצל קבלן חשמל, בתור עוזר, סגרתי כמעט חודש של עבודה, 
והכל הלך נהדר, קיבלתי הסברים על הכל, פידבקים חיוביים, מידע נחוץ וחיוני למקצוע, תוכניות מפה עד להודעה חדשה.
ואז לפני כמה ימים, התקלקל לו הרכב, ומאז אני יושב בבית (שהורג אותי פנימית) וכל יום מקבל סוג של נפנוף עדין מהקבלן, 
שהאוטו עדיין מקולקל, ועכשיו הוא לקח אוטו קטן יותר ובינתיים הוא לא יודע מה יהיה.

אז שאלתי אותו, כי כל המצב הזה נשמע לי חשוד. מה קורה? 
זה האוטו או שיש האטה בעבודה.
והוא אמר גם וגם.

ואז נכנסו החרדות והמחשבות:
- מה יקרה עכשיו? ולמה הוא שכר אותי לעבודה והבטיח הבטחות שיש הרבה עבודה ועכשיו מנסה להציג מצב הפוך.
- נניח ונפסיק לעבוד יחד, אצטרך למצוא עבודה חדשה, ויש המון קשיים בלמצוא עבודה בתור סטודנט אצל קבלן.
 כי השעות שאני יכול לתת לא כל אחד יכול לקבל אותם.
- ומה יהיה בעתיד כשארצה להיות עצמאי ונניח ולא תהיה עבודה ואצטרך לשבת בבית ולאכול את עצמי באותה הצורה, 
כשמה שאני צריך לעשות זה ללכת ולחפש עבודה חדשה.
- ומה אם לא אוכל למצוא עבודה בתור עצמאי במקצוע ובעתיד תהיה משכנתא ומשפחה וילדים.
- ומה יקרה כשלא תהיה לי תמיכה מההורים ואני כבר בן 33.
שנמצא בהנדסאי השני, במהלך הסבת מקצוע,
לאחר שקריירה שניסיתי להתניע במשך 5 שנים נקטעה בהתמוטטות עצמים וכשלון די גדול.

בקיצור. הבנתם את הלך הרוח. 
הצלחתי ל"צאת קצת מעצמי" ולהבין שהמחשבות גורמות לחרדה ומה שצריך לעשות בעניין הזה הוא לקבל תשובה ולהמשיך הלאה.
אבל החרדה לא מרפה, והמחשבות גם לא.

מדיטציה לא עוזרת לי. ותרופות גם לא באות בחשבון (ניסיתי. לא מעוניין להמשיך)

ההרגשה היא שעומדים להיפרד ממני, כאילו אני לא טוב מספיק. 
סוג של חרדת נטישה.

מה עושים?
אולי מישהו יוכל לתת נק' מבט אחרת.

תודה לקוראים..

עריכת הפוסט

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.

הפוסט שפרסמת נמחק

הנושאים החמים

aquaman

הזן את כתובת האימייל שבאמצעותה נרשמת ונשלח לך לינק לאיפוס סיסמה

aquaman

הקהילות שלי

עריכת הפוסט

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

עריכת הפוסט

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

עריכת הפוסט

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

עריכת הפוסט

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

עריכת הפוסט

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

עריכת הפוסט

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

עריכת הפוסט

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

עריכת הפוסט

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

עריכת הפוסט

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

עריכת הפוסט

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

עריכת הפוסט

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

עריכת הפוסט

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?