חבר טוב שלי התאבד לפני כמה ימים. לא יכולה להפסיק לחשוב על זה. הוא היה חבר שגם התמודד עם חרדות ודיכאונות. סיפרתי לו הרבה על מה עובר עליי. והוא תמך בי. חוץ ממנו אף אחד לא יודע מה אני עוברת אפילו לא המשפחה שלי.
גם אני תמכתי בו והוא תמיד היה יוצר קשר כשהיה לו קשה. גם אצלו המשפחה לא ידעה ורק אותי הןא שיתף.
הוא התקשר אליי לפני כמה ימים. ולא יכולתי לענות. כשחזרתי אליו יום אחכ הוא לא ענה ואז ראיתי שהוא התאבד.
קשה לי מאד.
היי.
אני בטיפול כבר יותר מחצי שנה. והפסיכולוגית שלי ממש מקסימה. היא סבלנית אליי מאד.
הבעיה היא- שהיא לא אוהבת אותי. אני מתכוונת שאני תמיד מקבלת את ההרגשה שעדיף שלא הייתי מגיעה אליה. והיא לא זמינה אליי בין הפגישות למרות שיש לי ימים ממש קשים.
לפני כמה ימים היה לי יום כל כך קשה. הייתי כל כך צריכה אותה. והיא כתבה לי שאני לא יכולה לבוא ושאחכה לשעה הקבועה שלנו. נפגעתי כל כך. למה היא לא שומרת עליי? למה היא לא עוזרת לי??
אני מרגישה שאי אפשר לאהוב אותי. כי אני כזאת מעצבנת ודורשת יחס, ומכוערת, ומורכבת. זה פוגע כשמישהו שיודע עליך כל כך הרבה הוא לא
