אני ברע ממש כבר כמה ימים, והאובדנות משתלטת עליי. הייתי המון שעות לבד עם עצמי, עם הייאוש וטבעתי.
אפילו פניתי למש״ה, ואין לי חמישה אנשים קרובים שיהוו תמיכה. מבאס. יש לי רק אותי.
נמאס לי להחזיק את עצמי. באלי לוותר.
עד עכשיו לא לקחתי כדורים ולא קפצתי כדי לא להגיע שוב למיון או אשפוז. בנאדם לא יכול לחיות ככה. אפשר להיות בנאדם מת ועדיין לנשום.
אין לי כוח לראות שום תקווה, כי אין. אני לא מאמינה שיהיה טוב. לא עבד לי עד עכשיו.
מקווה להידרס או משהו.