אני עייפה מהחיים. עייפה מכל הדברים האלה שנתקעים לך. מתסכל אותי כשאנשים לא מבינים מה אני עוברת. זה כל כך שונה ממחלה פיזית, כשממש אי אפשר לתפקד, אז אנשים לא מצליחים להבין.  אני מרגישה ממש לבד בזה. לבד מחזיקה את הכל. הייתי רוצה את המשפחה איתי ביחד מול הקושי, זה רק חלום. הייתי רוצה שתהליכים לא יהיו כל כך איטיים. אני רוצה מהר. לחזור לעצמאות, לחזור לגור לבד, להצליח להחזיק אותי לבד. אני מרגישה מידי שונה מכולם, כמו איזה בורג זרוק מתחת לשידה. אפחד לא צריך אותו, מסתדרים בלעדיו, מעלה אבק שם. קצת נפלתי לייאוש. באו הימים הרעים. אני אוכל את זה, ויי