Edit מזהיר, פוסט ארוך ומשחיר זה יהיה פוסט ארוך כי יש לי הרבה להוציא פה. מאז מאי אני הרגשתי שאני מתחיל לקרוס נפשית. אני בדרך כלל רגיל להסתדר עם תקופת בגרויות אבל פה זה שונה. אני מרגיש שאין מי שיעזרו לי ולמרות שכבר סיימתי עם המועדי א׳ הבעיה כבר עברה מהבגרויות לדבר אחר, בעיות חברתיות שבקושי יצא לי לצאת החוצה. אני לא מדבר על רק לראות חברים וחברות אלא פשוט לצאת החוצה, המינון ירד בצורה דרסטית. היו ימים שנתקעתי בתוך הבית וחוץ מלשבת על הבגרויות לא ידעתי מה עוד לעשות עם עצמי כי בתור בני אדם אנחנו יצורים חברותיים ואני מרגיש שאני יורד במדרגה בקשר לזה. למרות שאני בעבודה ויש עוד...(צילום: Shutterstock) 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה תוכן שליחה 8 תגובות מזהיר, פוסט ארוך ומשחיר תוכן<p>זה יהיה פוסט ארוך כי יש לי הרבה להוציא פה.</p> <p>מאז מאי אני הרגשתי שאני מתחיל לקרוס נפשית. אני בדרך כלל רגיל להסתדר עם תקופת בגרויות אבל פה זה שונה. אני מרגיש שאין מי שיעזרו לי ולמרות שכבר סיימתי עם המועדי א׳ הבעיה כבר עברה מהבגרויות לדבר אחר, בעיות חברתיות שבקושי יצא לי לצאת החוצה. אני לא מדבר על רק לראות חברים וחברות אלא פשוט לצאת החוצה, המינון ירד בצורה דרסטית. היו ימים שנתקעתי בתוך הבית וחוץ מלשבת על הבגרויות לא ידעתי מה עוד לעשות עם עצמי כי בתור בני אדם אנחנו יצורים חברותיים ואני מרגיש שאני יורד במדרגה בקשר לזה. למרות שאני בעבודה ויש לי תמיד אינטראקציה עם לקוחות זה לא הרגיש לי שזו ההרגשה שהייתה כי האינטראקציה היא עם אנשים שבוגרים ממני (למרות שאני רק בן 18). אני לא אוהב לומר את זה כי אני לא רוצה לצאת אחד שמאבחן את עצמו אבל אני חושש שפיתחתי עם הזמן חרדה חברתית. למרות שאני מזייף את זה עם ביטחון בכאילו וסטייל של פייק איט אנטיל יו מייק איט, אני מרגיש שהניצוץ שלי הלך.</p> <p>גם לפני כל התקופה הזאת הייתה לי ידידה טובה שדאגתי לה שהחליטה לתת צעד אחורה מסיבות אישיות וכשביומולדת שלה איחלתי לה מזל טוב אז היא הודתה אבל מהצד השני זה הרגיש כמו סגירת מעגל, כאילו שהקשר הגיע לסוף. עכשיו אני רגיל לסוף של קשר אבל לא כשאני לא יודע למה. אני יודע שלא עשיתי משהו רע אבל זו הרגשה ״מחמיצה״ כזאת כי היא הייתה אדם חשוב שהיו לי איתה חוויות. </p> <p>בקיצור עכשיו אחרי התקופה הזאת של הבגרויות של יב׳ אני אמור לסיים את הלימודים, כשאני מרגיש שקרסתי נפשית, כשבמיונים לצבא לא הלך לי טוב בכלל אני לא יודע מה לעשות עם החיים שלי כי הכי עצוב לי ששנה שעברה החודשים של מאי ויוני היו לי החודשים הכי טובים שיכלתי לבקש, לצד העומס של הבגרויות של יא׳, הרגשתי שקט נפשי כזה. מה שעכשיו אני לא מרגיש בכלל ואני לא יודע אם יהיה לי טוב כי חוץ מידידה שגם לה קשה אבל מנסה לעזור לי כמה שהיא יכולה ועוד חבר שאני פורק לו אבל בדרך שלנו בהומור, אני לא יודע איך אוכל להוציא את עצמי מהבור הזה. </p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה