אני עצובה
מנסה להיות חזקה, להמשיך להילחם, להיות שפויה.
מרגישה מאתמול שנגמר לי האויר. ואני יודעת הכל על איך ומה עוזר. ועדיין לא קל לי להתמיד ולהילחם..
רוצה הכרה לכאב ולטרוף שעברתי, ולא עוזר הכרה ממטפלים וחברים. רוצה שמי שצריך יקח אחריות. מרגישה שבלי זה אני לא מצליחה להמשיך הלאה לחיות באמת, כרגע מרגישה יותר שורדת מחיה וזה עצוב לי ואני כבר עייפה רוצה לנוח בשלווה.
אתמול היה לי התקף ארוך מפחיד נורא, אין לי כח לעוד כאלו, זה מרגיש יותר קשה ממוות..