היי! אני מרגישה שכולם סביבי ילדים מסכנים וחסרי אונים, מתלוננים ובוכים, ואני כמו אמא עוזרת לכולם. אבל מבפנים אני גם קמלה ואני לא מרגישה שמישהו יכול לעזור לי. בתכלס, גם אני מתמסכנת מבפנים. הבעיה היא שאני סובלת מחרדה גבוהה מאוד ואני לא ממש מצליחה לישון. יש לי המון לחץ בעבודה ואחריות ועומס, שמגיע כתוצאה מהתקדמות גדולה מאוד ואחריות גדולה- וזה מוציא אצלי מייד את הפרפקציוניסט המשוגע והסדיסטי, שמענה לי את הנפש ומחזיק אותי בלימבו של חרדה בלתי נגמרת וללא מעצורים. אין לי הרבה תמיכה בבית, כי בעלי עובר דברים בעצמו, או מההורים שלי, כי גם להם אני עו