וזה סתם, סתם קיום שלא נבחר. ואמשיך ללכת בצלליות של תכליות. מהן נוצקת אותה זהות עמומה, מהות שבירה. אקח אותה, בה אני רוצה. להאחז בסתירה, לנשום ספק, לשהות בערפל. ואם יבצבץ מתוכם נשגב, אף לרגע, אז אדע כי יפה הוא מכל אחר.