M Edit אני כבר לא יודעת מה לעשות אני כבר חודשיים תקועה בלופ שלא משנה מה אני עושה אני נזכרת במוות. פעם היו לי רק תקופות, הייתי נכנסת לפאניקה על העובדה שהמוות קיים ויום או שבוע אחרי חוזרת לחיות כמעט כרגיל, זה היה מכניס אותי לקצת דיכאון אבל היה עובר (קצת הרבה לפעמים כמובן, היו תקופות קשות, אבל קצרות). עכשיו אני כבר חודשיים תקוע במעגל של לחשוב על המוות, להיכנס מזה לפאניקה ולחטוף מזה דיכאון. היום בקושי הצלחתי לעבוד כי המחשבות המשיכו להדהד לי בראש ולהכאיב לי בחזה, כל הנסיעה הביתה הרגשתי ריקנות מוחלטת. אני מנסה להעסיק את עצמי כמה שאני יכולה אבל בשנייה שאני עוצרת המחשבות חוזעוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה תוכן שליחה 4 תגובות אני כבר לא יודעת מה לעשות תוכן<p>אני כבר חודשיים תקועה בלופ שלא משנה מה אני עושה אני נזכרת במוות. פעם היו לי רק תקופות, הייתי נכנסת לפאניקה על העובדה שהמוות קיים ויום או שבוע אחרי חוזרת לחיות כמעט כרגיל, זה היה מכניס אותי לקצת דיכאון אבל היה עובר (קצת הרבה לפעמים כמובן, היו תקופות קשות, אבל קצרות). עכשיו אני כבר חודשיים תקוע במעגל של לחשוב על המוות, להיכנס מזה לפאניקה ולחטוף מזה דיכאון. היום בקושי הצלחתי לעבוד כי המחשבות המשיכו להדהד לי בראש ולהכאיב לי בחזה, כל הנסיעה הביתה הרגשתי ריקנות מוחלטת. אני מנסה להעסיק את עצמי כמה שאני יכולה אבל בשנייה שאני עוצרת המחשבות חוזרות.</p> <p>המחשבות האלה גורמות לי להרגיש שאין טעם לחיים, אבל אני גם לא רוצה למות. </p> <p>אפילו העובדה שאני קיימת מפחידה אותי לפעמים, אבל אני רוצה להתקיים.</p> <p>והפאניקה מכאיבה, כל התקף חרדה מחליש אותי מאוד.</p> <p>מרגישה כלואה ולבד לגמרי.</p> <p>הסתכלתי היום על האנשים שחוזרים הביתה איתי על הרכבת ובכיתי, אני חיה כרגע במציאות שהם בכלל לא נמצאים בה.</p> <p>אני פוחדת שזה ימשיך ואאבד את הקשר עם המציאות.</p> <p> </p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה