מאז סוף נובמבר אני לוקחת 40 מג פרוזק. הכדור התחיל להשפיע טוב אבל בשבועיים האחרונים אני מתחילה עוד פעם לחזור לרגשות הישנים שהתרופה עצרה.
בנוסף התפתח לי הרגל של פגיעה עצמית, היה לי כבר בעבר אבל מסיבה כלשהי זה הפך ליותר ויותר רציני ואני לא יודעת איך לעצור את זה...
אם יש למישהו טיפים לאיך להתמודד עם מחשבות שליליות בלי לפגוע בעצמי אשמח לשמוע.
דיברתי עם הפסיכיאטר שלי לא ממזמן והוא אמר שכנראה נצטרך לעלות ל60 מג אבל אני קצת חוששת מזה. הוא אמר שזה בטוח לגמרי אבל אני עדיין לא בטוחה.
התחלתי לקחת פריזמה לפני כמעט חודש, בשביל התקפי פאניקה, דיכאון וOCD. התחלתי ב20 מ"ג ושבוע שעבר התחלתי לקחת 40 מ"ג. אני מרגישה מוזר. הדרך הכי טובה שאני יכולה לתאר את זה זה כאילו דחפו לי צמר גפן לראש. אני אף פעם לא לקחתי כדורים פסיכיאטרים לתקופה כזאת ארוכה אז אני אולי צריכה עדיין להתרגל, אבל בינתיים אני לא מרגישה מרוכזת ומתעוררת כל הזמן באמצע הלילה. זה עזר לי עם החרדה אבל אני לא מרגישה שזה טבעי, שזה כאילו לא שלי.
זה אומר שהמינון לא בסדר? או שהסוג כדור לא מתאים לי?
או שזה רק חרדה?
התחלתי לקחת פריזמה לפני כמעט חודש, בשביל התקפי פאניקה, דיכאון וOCD. התחלתי ב20 מ"ג ושבוע שעבר התחלתי לקחת 40 מ"ג. אני מרגישה מוזר. הדרך הכי טובה שאני יכולה לתאר את זה זה כאילו דחפו לי צמר גפן לראש. אני אף פעם לא לקחתי כדורים פסיכיאטרים לתקופה כזאת ארוכה אז אני אולי צריכה עדיין להתרגל, אבל בינתיים אני לא מרגישה מרוכזת ומתעוררת כל הזמן באמצע הלילה. זה עזר לי עם החרדה אבל אני לא מרגישה שזה טבעי, שזה כאילו לא שלי.
זה אומר שהמינון לא בסדר? או שהסוג כדור לא מתאים לי?
או שזה רק חרדה?
אני כבר חודשיים תקועה בלופ שלא משנה מה אני עושה אני נזכרת במוות. פעם היו לי רק תקופות, הייתי נכנסת לפאניקה על העובדה שהמוות קיים ויום או שבוע אחרי חוזרת לחיות כמעט כרגיל, זה היה מכניס אותי לקצת דיכאון אבל היה עובר (קצת הרבה לפעמים כמובן, היו תקופות קשות, אבל קצרות). עכשיו אני כבר חודשיים תקוע במעגל של לחשוב על המוות, להיכנס מזה לפאניקה ולחטוף מזה דיכאון. היום בקושי הצלחתי לעבוד כי המחשבות המשיכו להדהד לי בראש ולהכאיב לי בחזה, כל הנסיעה הביתה הרגשתי ריקנות מוחלטת. אני מנסה להעסיק את עצמי כמה שאני יכולה אבל בשנייה שאני עוצרת המחשבות חוז
שלום לכולם,
כבר עברו כמעט שבועיים מאז ההתקף חרדה שהיה לי, אבל אני עדיין מרגישה ששמשהו לא בסדר...
בדרך כלל אחרי ההתקפים האלה אני מרגישה סוג של דה-ריאליזציה בגלל שהמחשבות שגורמות את ההתקפים הן קיומיות
למה אנחנו קיימים, איפה אנחנו בכלל, ומה יש אחרי?
אז אחרי כל התקף כזה אני מרגישה מנותקת כמעט לגמרי.
אני לא ממש זוכרת התקפים קודמים כי הכל מרגיש כמו עבר מטושטש, אז אני לא יודעת אם כבר היו לי תקופות שלא הצלחתי לצאת מה"מציאות" הזאתי שיצרתי לעצמי לכל כך הרבה זמן כמו עכשיו
אז כרגע אני מרגישה קצת תקועה
ולא יודעת איך לצאת מההרגשה הזאת...
אשמח לעצות או סת
שלום לכולם,
רק היום גיליתי על הפורום הזה והצטרפתי כדי לראות אם הוא יעזור לי...
אז יש לי התקפות חרדה כבר 9+ שנים בערך, מאז שאני ילדה היו לי מחשבות טורדניות אינסופיות...
על המוות והקיום ולמה אנחנו כאן...
יש אנשים שנהנים ממחשבות פילוסופיות כאלה ויוצרים שיחות וקהילות סביב הנושא אבל אני מאוד סובלת מהן...
אני מנחשת שזה בגלל שנחשפתי למחשבות האלה מגיל צעיר ובתור ילדה קטנה לחשוב על דברים כאלה כבדים
יצר לי כבר אינסטינקט של פאניקה כל פעם שהנושא צץ לי לראש בזמן לא טוב...
יום שני שעבר חוויתי התקף פאניקה מאוד קשה שהשאיר אותי עד עכשיו בערך במין הרגשה מרחפ
