יש לי כל כך הרבה שאלות,

האוויר לא נכנס לריאות,

הציפיות הולכות וגדלות

והחרדות נכנסות ובאות.

יש לי פצע שלא רוצה להחלים.

אני בוכה ללא דמעות,

וצועקת בלי מילים.

מותירה אחריי צלקות

וממשיכה לשחות בעמוקים.

נמאס לי להתחנן לעזרה,

לקבל שוב סטירה

ולחזור חזרה,

למקום המוכר,

הממכר והקר

שמושך לתהום,

מעביר אותי גיהנום

עד שממני בקושי נשאר.

נעלמת אל החושך

טובעת בין גלים

מאבדת את האושר,

את הטעם בחיים.

מושכת בחוטים,

אבל אין להם סוף.

מחפשת מלאכים

שימצאו לי את החוף.

שאוכל לנוח 

ולראות

מלמעלה את הנוף.