במקביל למלחמה הנוראית שבארץ אנחנו בעוד מלחמה אישית, כואבת ומפחידה. בתי מאושפזת כמעט שלושה חודשים במחלקה פסיכיאטרית בעקבות דיכאון והרעבה. האבחנה הייתה דיכאון, אבל הפרקטיקה, למרות שהייתה קצרה, היא אנורקסיה. אז במחלקה מתמודדים עם הפרעת האכילה ועם הדיכאון. היא מקבלת 5 מ"ג זיפרקסה ביום, וגם סרקוול, ו-60 פריזמה. המחשבות האובדניות גברו לאחרונה פלוס פציעה עצמית עם הציפורניים. הם רוצים להחליף את הפריזמה בויאפקס. קראתי את תופעות הלוואי ואני בבהלה ממש. גם מצד המחשבות האובדניות שעלולות להתגבר. וגם כי לסבתא שלי הייתה מניה דיפרסיה ואני חוששת שהויאפ