החוסר תיאבון מלווה אותי כבר שבועות,
הכרית כבר ספוגה בדמעות.
אני כל היום בבית ,
בחדר שלי.
שעות שוכבת במיטה,
מתחבאת מתחת לשמיכה
שנהפך למקלט המועדף עליי.
מרגישה עייפה ומותשת מכל מה שקורה מסביבי.
אני מנתקת את עצמי מהמציאות רק כדי
להשתיק את הרעש והפחד מבחוץ.
נכנסתי לסוג של הכחשה שאולי זה פשוט עוד סיוט רע שעוד מעט אתעורר ממנו.
אבל..זאת המציאות שאני מתעוררת אליה
ואני רק רוצה לתפוס תנומה,
אני אפילו לא עייפה או רדומה –
פשוט לא בא לי להיות ערה
למציאות כזאת רעה.
23:28