(מתוך יומניו של פרנץ קפקא)
תיארתי לפסיכיאטר את השגרה הקפקאית שלי. אני מעביר את הזמן בתנוחת עובר, מתמלא בעֶבְרָה בעבור אירועי עבר עד שאני נבער מבפנים, והיום מעריב.
השאלות שלו היו סטנדרטיות אבל נראה שהתעניין יותר מכפי שהיה מוכרח כדי לצאת ידי חובתו. הוא הסכים עם קודמו שאבחן דיכאון והפרעת אישיות, וגם שאין טעם לתת לי נוגדי דיכאון בלי שאתאמץ לשנות את אורחותיי (אין כדורים נגד אבטלה, נגד בדידות, או נגד שמונה יציאות מהבית בחצי שנה בממוצע). בסוף נתן לי מרשם לכדורים שיקלו מעליי לפחות את עול ה-OCD (הם עוזרים, אבל ייתכן שיש להגדיל את המינון).