דיברתי איתה על טיפול פסיכולוגי והיא אמרה שאני לא צריכה, יש לי את ההוסטל. אני מתוסכלת, אני לא מפסיקה לחשוב על הבחור שכנראה במילואים, אני דואגת לו, אני רוצה שהמלחמה תסתיים כבר והוא יחזור לחיק משפחתו בריא ושלם. ידיי כבולות ואני לא יכולה לתקשר איתו, האי ודאות הורגת אותי. מצאתי את הווטצאפ שלו אבל מפחדת שהוא יחסום אותי. הפסיכיאטרית שלי אמרה לי להכיר אנשים חדשים, אבל לא בטוחה שזה יעזור, מ2019 פיתחתי רגשות כלפיו וזה לא עובר. אין לי איפה למצוא טיפול פסיכולוגי. אין לי כסף לפרטי. מה אני עושה? לפחות אם הייתי עובדת מחר אבל מחר אני תורנית צהריים וא