מלכת הרחבה

אני אצל אמא שלי מאז יום שישי, ומאז שהגעתי אליה לא יצאתי מהבית. אני מרגישה כבר רע. מתחרפנת. לא יודעת אם יפתחו מקומות מחר בצאת החג. אני לא יודעת גם איך לברר. עכשיו מאוחר מידיי. הכל סגור. הזמנו היום מנאפיס. לא נשאר מה לאכול. בלית ברירה אם פיצה האט יהיו פתוחים מחר אני אזמין. לא יודעת איך אמא שלי במצב טוב. היא בכלל לא יוצאת מהבית. אחרי תקופה שהסתגרתי איבדתי את השפיות ואחרי זה היה לי קשה לצאת. כרגע בחדר, על המיטה. מוצפת במחשבות. מחכה שיתפנה המטבח כדי לאכול מנאפיס. לצערי כשאני אצל אמא שלי זה או לישון או לשמוע מוזיקה או לאכול. גם תחבורה ציבור

שיהיה לכולם חג שמח. הייתי אמורה ללכת למופע סטנד אפ של אורי חזקיה במוצ"ש אבל היה לי פנצ'ר מה שנקרא ונאלצתי לחזור להוסטל ולעשות מקלחת. הלכו לי 140₪ לעולמם. אבל יש מופע של כמה זמרים בין היתר, אהובי, רן דנקר בנתניה בערב יום הזיכרון ששרים לזכר הנופלים. אני לגמרי הולכת לזה ואבקש החלפה בתורנות. למחרת, ערב סטנד אפ של שלום אסייג התותח, יוצא ערב יום העצמאות. זה יהיה בראשון לציון. אני אסע לשם ואחרי זה אלון אצל אמא שלי בחולון ללילה. עכשיו בודקת מתי ליטל שווארץ עושה מופע בנתניה. כבר עשתה מופעים פה. קניתי דרך אגב פלאפון חדש שתומך ב5g. הזמנתי נרתיק

מצליחה לכתוב עם האפשרויות מתקדמות. פעם ראשונה לא הצלחתי, עשיתי רענן וזה עבד. הבטריה שלי עומדת להגמר. אכתוב יותר מאוחר. אחרי ארוחת ערב.

טוב אני כותבת מהמחשב של ההוסטל בחרתי באפשרויות מתקדמות וזה נותן לי אבל המקלדת פה זוועה. אני אנסה דרך הסמארטפון ואבחר באפשרויות מתקדמות נראה אם אצליח

כתבתי לו ברכה וציור שהקדשתי לו. חבל שאי אפשר להעלות פה יותר מתמונה אחת. וגם הבטיחו ללמד אותי לעשות חמסות וגם עושים הדפסות על חולצות אבל כרגע זה בהפסקה אז ביקשתי שייקחו אותי בחשבון כשיחזרו לזה.

הדבר היחיד שאני לא אוהבת שכבר שני אנשים הציעו לי שידוך. אפילו שאני רווקה וצעירה לא אומר שאני מחפשת מישהו. ואני בכלל חילונית. לא מעוניינת להתחתן וכרגע לא מחפשת זוגיות, טוב לי לבד. אני לא חושבת שאני מסוגלת להתחייב כלפי מישהו ובטח לא שהלב שלי תפוס ועסוק במחשבות ודאגה עליו אפילו שאין לי בכלל סיכוי איתו. לא אכפת לי להשאר לבד. גם החברה היחידה שאני מעונ

הוא ממש יחסר לי, הוא עזר לי, היו לי שיחות איתו, הוא תמך בי והוא עדין. אני אתגעגע אליו. החלטתי אם יסכים לקנות לו מתנה שיהיה לו מזכרת ממני+הקדשה ואפילו לכתוב לו מכתב פרידה.  אני מקווה שהמדריכה שלי תזכור לצלם אותו ולשלוח לי או שמקסימום אני אצלם אותו מחר אחרי שאחזור מהעבודה. החלטתי שמחר אני לא אלך למועדון חברתי כדי להספיק לראות אותו ועל הדרך לסדר תרופות. 

מקווה שיסכים שאקנה לו מתנה שכוללת תמונה שלו. חשבתי לקנות לו מחזיק מפתחות עם תמונה שלו והקדשה אישית ובו אכתוב "למדריך הכי טוב מהוסטל ה' מר'".

היה גם חגיגה לכבוד החג והיה מישהו ששר. חשבתי ל

דיברתי איתה על טיפול פסיכולוגי והיא אמרה שאני לא צריכה, יש לי את ההוסטל. אני מתוסכלת, אני לא מפסיקה לחשוב על הבחור שכנראה במילואים, אני דואגת לו, אני רוצה שהמלחמה תסתיים כבר והוא יחזור לחיק משפחתו בריא ושלם. ידיי כבולות ואני לא יכולה לתקשר איתו, האי ודאות הורגת אותי. מצאתי את הווטצאפ שלו אבל מפחדת שהוא יחסום אותי. הפסיכיאטרית שלי אמרה לי להכיר אנשים חדשים, אבל לא בטוחה שזה יעזור, מ2019 פיתחתי רגשות כלפיו וזה לא עובר. אין לי איפה למצוא טיפול פסיכולוגי. אין לי כסף לפרטי. מה אני עושה? לפחות אם הייתי עובדת מחר אבל מחר אני תורנית צהריים וא

לפי המתאמת טיפול שלי אני יכולה בפברואר 2024. היא אמרה שאני מתאימה לדיור מוגן. האם היא באמת יכולה לקבוע?  או שאני צריכה לעבור ועדה והם מחליטים? אני מאוד רוצה לעזוב, מרגישה שמגבילים אותי בהוסטל. אם זה בתורנויות ואם זה להיות בישיבת דיירים. אף פעם לא גרתי בדיור מוגן או בקהילה תומכת.  איך שעזבתי את בית הוריי עברתי מיד להוסטל. אני מפחדת לחלום חלומות ופנטזיות ואז בועדה יחליטו יחליטו שזה לא מתאים. אני לא יודעת אם אפילו בקהילה תומכת זה מחיר קבוע כמו הוסטל או צריך להשכיר ולשלם לבעל הדירה. כרגע אני עובדת במפעל מוגן שלא מרוויחים הרבה וההכנסה הגבו

צבעתי חמסות וחרוזים. היה יום פורה. מהבוקר יצאתי, הייתי בעבודה,  עד 12, אחרי זה הלכתי עד קופיקס והזמנתי אייס וניל. לידו היה פיצה פיקס ורציתי תפוחי אדמה מוקרם אבל לא היה לו היום אז לקחתי פסטה ברוטב שמנת פטריות מוקרם. גיליתי שמוכרים שם בייגל טוסט ב27₪. ועוד דברים טעימים. היה שם עובד ג'ינג'י שנראה טוב אבל שמעתי שיש לו חברה.

הייתי ביום ראשון באיזשהו קפטריה ולקחתי אייס קפה עם טוסט טונה אבל זה היה ממש יקר! אז לא אקנה משם אלא אם אצטרך לקפוץ לבדיקה או משהו.

התחשק לי לאכול סופגנייה ונורא התפתתי לקנות אז קניתי אחת שעלתה 4₪ עם מילוי ריבה. אחרי זה ק

ואני נדהמת מהיכולת שלו להצחיק. הוא כל כך מוכשר. אני רואה את זה רק בזכותו שהוא מנחה ומכניס גם בדיחות. אני בכלל חושבת שהומור זה דבר בריא. וכבר יצא לי להעלות 2 בדיחות. אחד שקשורה לחנוכה, ואחת שקשורה למצב רק שהיא מינית. אז לא בטוח שכל אחד יתחבר אליה למרות שאמא שלי אהבה את הבדיחה כשכתבתי בסטטוס של הווטצאפ. אבל מעדיפה לא לכתוב פה כי אולי לא ירגישו בנוח בנושא מיניות אבל כן יכולה לכתוב משהו שכתבתי בהקשר לחנוכה שהצחקתי לפחות שני אנשים. הנוסח קצת שונה ממה שכתבתי בפייסבוק אבל הכוונה אותה כוונה:

"עברנו כל כך הרבה, ניצחנו את פרעה, ניצחנו את היטלר ו

יצאתי לעבודה. ב12 סיימתי לעבוד והלכתי לסופר פארם לקנות כמה דברים, טיילתי והסתובבתי, אכלתי ושתיתי, וגם שמעתי כמה דיברו ביניהם ספרדית. בארבע הלכתי למועדון חברתי של אנוש. הכרתי מישהי מקסימה וידידותית שאוהבת מוזיקה, רואה טלנובלות בספרדית, כולל כמעט מלאכים ופלוריסיינטה. לא הפסיקה לרקוד למוזיקה ושתינו הסכמנו שמאלומה חתיך. מקווה שהיא תהיה גם ביום שלישי. אחרי זה קפצתי לשופרסל וקניתי גלידה פרווה ולחמניות, לקחתי מונית ובדיוק נכבה לי הפלאפון ועצר לי במקום לא מדויק. התחלתי להסתובב ולשאול אנשים שאני עם גלידה וכבר התחלתי לדאוג שלא אגיע לארוחת ערב.