היסטריה ושורשיה הנשיים, וגם היסטריה המונית

ביצועית · 2024-02-04T09:15:38+02:00

היסטריה= מצב של חוסר יכולת לנהל רגשות חריגים או קיצוניים, במצבי לחץ, או, הופעות סומטופורמיות, כלומר ביטויים גופניים של מחלות נפשיות. היא התחילה כמצב רפואי מיוחד לנשים, שכאילו נגרם על ידי הפרעות ברחם (ביוונית: היסטרה – רחם). אני מכירה את התחושה היטב, ותמיד אני מרגישה שכשאני מאבדת את זה אני פשוט בוגדת במין הנשי כשהתחושות האלה אכן משתלטות עליי. וכשזה קורה אני לגמרי בטוחה שהכל קורס, ואחרי כמה זמן אני נרגעת ומרגישה ממש מטומטמת. כיום ידוע כמובן שהמצב הזה הוא ממש לא בלעדי לנשים, אבל הוא בהחלט מביש לכל מי שמנסה לעשות משהו עם החים שלו או סתם לנהל חיי חברה. מה שמאוד מקובל חברתית, בניגוד לכך, זו היסטריה המונית- שאני חושבת שהחברה בישראל מצטיינת בנושא. מאז 2019, כבר 5 שנים, מתחילת הקורונה, מדינת ישראל היתה במצב של היסטריה המונית כמעט רצוף, בצדק או שלא בצדק. קורנה, מלחמה, מהפכה משפטית, מלחמה. החדשות זה מחולל היסטריה יעיל ביותר, ואוכלוסייה אזרחית נפגעת באמת ובמציאות זה הדובדבן שבקצפת של ההיסטריה שלנו. כמות ההיסטריה ההמונית שאני חוויתי בחמש השנים האחרונות לא חוויתי מעולם בחיי, ואני באמת תוהה אם זה משפיע על מערכת העצבים שלי, שהיא נוטה להיסטריות ממילא. באופן מעניין, אני חושבת שזה נכון. שארקו, מהראשונים שניסו לטפל בהיסטריה, גילו שככל שאישה "היסטרית" יותר – כך קל יותר להכניסה למצב היפנוטי והיא יותר סוגסטבילית- אפשר לשכנע אותה באמצעות מניפולציות לשנות את דעתה בקשר לדברים ולכפות עליה עמדות אחרות. ככל שכמות ההיסטריה בעם עולה, ככה התרבות הגברית עולה בטלוויזיה, גברים במדים שיצילו את העם הנשי וההיסטרי. פרויד הגיע למסקנה שמדובר בעניין של האגו, דפוס ההנעה הבסיסי שביסוד הפרעת ההמרה, הוא הרצון להימנע מדחק מעורר חרדה או להפחיתו על ידי מחלה – וכך להמיר בעיה רגשית קשה מנשוא בבעיה גופנית המצילה את כבוד החולה. כלומר, ככל שקשה לאדם לוותר על ה"כבוד" שלו כך יש סיכוי גדול יותר לפתח הפרעות סומטיות. מעניין שבזמנו זה הופיע בעיקר אצל נשים, שלא חוו שום סוג של כבוד בשום מקום והיו שייכות לאביהן או לבעלן, ואכן היו באמת במצב תמידי של חוסר שליטה בחייהן. כשאני מרגישה היסטריה, שזה פשוט חרדה שעולה לפסגה מסוימת, אני מרגישה חדלות אישים והשרדות מצוינת במקביל. מצד אחד, חדלות אישים-המוח של לא עובד, אני לא יכולה לישון, אני מבולבלת יותר, דפוסי החשיבה שלי מעוותים. מצד שני, השרדות מצוינת- הזמן הפוך לאיטי יותר, יש לי המון אנרגיה, יש לי פחות צורך במנוחה. אני ביליתי הרבה זמן במצב הזה לאחרונה שזה באמת גורם לי להרהר בכל הנושא הזה. תמיד יש את הסיפורים האלה על הגברים המסוקסים, שבמצבי לחץ לא נכנסים להיסטריה, ומנהלים ביד בוטחת את המשבר, שומרים על קור רוחם גם בתנאי הקשים ביותר, וישנים במיטה עם האקדח ועין אחת פקוחה בשלווה עילאית ומתנשאת. אני תמיד מנסה להיות הגבר הזה, ותמיד לא מצליחה. מה שמצאתי שאני עושה, זה שוודאות מסוג כלשהו ושליטה מסוימת מרגיעה לי את ההיסטריה, בנוסף הנאה מרגיעה היסטריה, וגם כשאני נכנסת לזרמי ההיסטריה, אני מנסה להגיד לעצמי שזה גל ושזה "הצפה", ושזה עובר, וזה אכן עובר. לא תמיד אני שולטת על מעשיי כשאני בהיסטריה, לרוב יש לי צורך קומפולסיבי להשען על אנשים אחרים, לספר להם את בעיותי, ולהרגיש אחרכך מטומטמת, אבל זה לא כזה נורא, בעבר היו לי התקפי זעם ובכי על אנשים קרובים, אז התקדמנו קצת.