למה אני תמיד מרחיק ממני את האהבה שאנשים נותנים לי? למה אני לא רואה? למה אני מכוון תמיד כלפי הפגיעה הבאה? למה אני כל כך מפחד? מפחד להראות את עצמי? מפחד שיפגעו בי? מפחד מהפחד עצמו? למה אני תמיד מאשים את עצמי ובפנים גם את כולם? למה האלימות הזאת כלפי עצמי? למה חוסר הרחמים? למה הביטחון בלהיות לבד מאשר הסיכון להיות ביחד? עצוב לי מאוד וכואב לי. למה אני מעמיד אחרים במבחן האהבה? למה קשה לי להבחין בין אהבה להערכה? אני מעדיף שהכל רע או הכל טוב כי אז הכל פשוט ולתפוס מורכבות זה ממש מדכא. להבין שלא אגשים את הפנטזיות שלי כי המציאות היא לא מה שיש בדמ