Edit מכירים את זה ש"אין הפסקה" והמוח מחבר אירועים זה לזה, והזמן מאט. אני רק רוצה לומר שמצבי לאחרונה השתפר, אחרי באמת תקופה ארוכה של מיגרנות, כאבים סומטיים, בעיות שינה, וחרדה מטורפת. אני חושבת שאני גם מתרגלת ללהיות בעלת עסק, וגם רואה שיש אנשים סביבי שסומכים עליי, מוכנים לעזור לי. חייבת לומר שהתעמלות מאוד עוזרת לי. לפני שלושה חודשים בערך, התחלתי לחוות את המציאות כאילו הזמן עובר יותר לאט. זה כמו במצב שלצורך העניין אתה בתאונה או במצב מסכן חיים, והכל מאט, ואתה מפרפר בלנסות לעשות משהו- והרבה פעמים אתה חווה גם את עצמך כאיטי, אבל המוח שלך רץ רץ רץ. אז ככה, רק פחות קיצוני, במשך לפחות שלושה חודשים.זו תחושה מוזרהעוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה שליחה מכירים את זה ש"אין הפסקה" והמוח מחבר אירועים זה לזה, והזמן מאט. <p>אני רק רוצה לומר שמצבי לאחרונה השתפר, אחרי באמת תקופה ארוכה של מיגרנות, כאבים סומטיים, בעיות שינה, וחרדה מטורפת. אני חושבת שאני גם מתרגלת ללהיות בעלת עסק, וגם רואה שיש אנשים סביבי שסומכים עליי, מוכנים לעזור לי. חייבת לומר שהתעמלות מאוד עוזרת לי. לפני שלושה חודשים בערך, התחלתי לחוות את המציאות כאילו הזמן עובר יותר לאט. זה כמו במצב שלצורך העניין אתה בתאונה או במצב מסכן חיים, והכל מאט, ואתה מפרפר בלנסות לעשות משהו- והרבה פעמים אתה חווה גם את עצמך כאיטי, אבל המוח שלך רץ רץ רץ. אז ככה, רק פחות קיצוני, במשך לפחות שלושה חודשים.זו תחושה מוזרה שיש לי עדיין, במקביל, יש לי תחושה של "אין הפסקה". למרות שאני נחה, מצליחה לישון, יש יום שישי ושבת שבו אני לא עובדת- כל האירועים שאני עוברת במשך היום נתפסים כמלחיצים ודבוקים אחד לשני במן "תחושת סיוט" בלתי נגמרת. זה היה לי בעבר במצבים נפשיים קשים שהייתי בהם, וזה קשה להסבר. מכירים?</p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה