אני מרגיש שהלב שלי שבור, אני לא ממש מבין למה ויש המון סיבות שאני יכול להעלות על הדעת רק תבחרו.

מכירים את הרגעים האלה שלוקחים פרספקטיבה, שמתרחקים לכמה רגעים מהחיים כי קשה מדי (או בגלל סיבה אחרת) ואז שואלים את עצמנו מה אני עושה? מה קורה פה? לאן אני מתקדם? זה מה שאני רוצה להיות ולעשות כל החיים? למה העולם כל כך נורא? אולי הוא לא שווה את זה (זה לא בהכרח משבר קיומי או דהפרסונליזציה או אולי כן (אולי זה המילה האהובה בעולם הנפש ואולי לא, חח מצחיק, טוב סגור סוגריים)) אז יש לי רגע כזה, הוא משתלב איכשהו בשברון לב, יש גם חוסר אונים וחוסר הכרה בעתי