ג Edit אל תגידו לא ידעתי אל תגידו לא שמעתי. עברתי תקופות קשות, משהו שקשה לדבר עליו. זה היה על בעלי, אדם שהיה אמור להיות השותף והתמיכה שלי, אך התברר שהוא שורש הכאב שלי. היו לו הרבה בעיות בראש, מסוג הבעיות שלא נעלמות עם לילה טוב של שינה. רופאים זרקו מילים גדולות, אמרו שיש לו משהו שנקרא הפרעת אשיות. הם אמרו שזה חלק מקבוצת בעיות שמשבשות את החשיבה שלו, גורמות לו לראות את העולם בצורה שהוא לא באמת. זה היה כמו לחיות במציאות אחרת, מציאות שרק הוא יכול להבין ואף אחד אחר לא יכול לראות. הוא האמין בדברים, האמין באמת, שפשוט לא היו נכונים. ולא משנה כמה ניסיתי להכניס לו שכל, להראות לו אהבה או עוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה שליחה 12 תגובות אל תגידו לא ידעתי אל תגידו לא שמעתי. <p></p> <p>עברתי תקופות קשות, משהו שקשה לדבר עליו. זה היה על בעלי, אדם שהיה אמור להיות השותף והתמיכה שלי, אך התברר שהוא שורש הכאב שלי. היו לו הרבה בעיות בראש, מסוג הבעיות שלא נעלמות עם לילה טוב של שינה. רופאים זרקו מילים גדולות, אמרו שיש לו משהו שנקרא הפרעת אשיות. הם אמרו שזה חלק מקבוצת בעיות שמשבשות את החשיבה שלו, גורמות לו לראות את העולם בצורה שהוא לא באמת.</p> <p>זה היה כמו לחיות במציאות אחרת, מציאות שרק הוא יכול להבין ואף אחד אחר לא יכול לראות. הוא האמין בדברים, האמין באמת, שפשוט לא היו נכונים. ולא משנה כמה ניסיתי להכניס לו שכל, להראות לו אהבה או לעזור לו לראות מה אמיתי, זה פשוט החליק ממנו. מוחו היה נעול במקום שאני לא יכולה להגיע אליו.</p> <p>הדבר בלהיות עם מישהו שהראש שלו לא יושב כמו שצריך, הוא שזה מתחיל לגבות מחיר גם ממך. הייתי אמורה להיות אשתו, לא השומרת שלו או האויבת שלו. אבל זה מה שהפכתי להיות בעיניו. כל יום, זה היה כמו ללכת על זכוכיות שבורות, לא לדעת מה יכעיס אותו או באיזו אמונה מטורפת הוא יתקוף אותי. וכשהוא איבד את זה, הוא איבד את זה לגמרי.</p> <p>זה לא היו רק המילים, למרות שהן היו קשות מספיק כדי להשאיר סימנים על הנשמה שלי. זו הייתה הדרך שבה הוא הסתכל עליי, כאילו אני מקור כל הצרות שלו, כאילו אני מישהי שצריך לשלוט בה ולהעניש אותה. זה העניין עם סוג המחלה הזה; היא לא נשארת בתוך האדם. היא יוצאת החוצה, פוגעת במי שקרובים אליו ביותר.</p> <p>הגעתי לנקודה שבה לא יכולתי לסבול את זה יותר. זה לא היה שום סוג של חיים לאף אחד. אז עשיתי את הדבר הכי קשה שאי פעם הייתי צריכה לעשות; עזבתי אותו. יש אנשים שלא יבינו, אולי יגידו שהייתי צריכה להתמיד, לעזור לו לעבור את זה.</p> <p>לעומת זאת, יש כאלה שיתהו איך נשארתי כל כך הרבה זמן, למה לא ברחתי קודם. הם עלולים להצביע באצבעות, להאשים. האמת היא שלכולם תמיד יש דעות, תמיד יש מה לומר.</p> <p> אבל זה לא כל כך פשוט. אי אפשר לעזור למישהו שלא מקבל את זה, ובטח שאי אפשר להחלים באותו מקום שבו ממשיכים להיפגע. אם יש מישהו שם בחוץ שקורא את זה, שעובר משהו דומה, תדע שאתה לא לבד. זה בסדר לשים את עצמך במקום הראשון, להתרחק ממישהו שפוגע בך, גם אם הוא חולה. לפעמים, להציל את עצמך הוא הדבר האמיץ ביותר שאתה יכול לעשות. זה בטח לא קל, אבל אני יכול להגיד לך, שזה שווה את זה. למען השקט שלך, למען השפיות שלך. זכור, מגיע לך להרגיש בטוח ואהוב, לא מפוחד וקטן.</p> <p></p> <p></p> <p></p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה