היום הייתי עם המשפחה, הייתי עם בני הדודים שלי הקטנים שמרתי עליהם ושיחקתי איתם, אני אישה בת 30 אבל מרגישה בת 18 הספקתי לסיים כמעט תואר ואני גם גרה לבד. לכאורה החיים שלי טובים, 

לצערי אני בדיכאון, ואני מבינה שזה ממחשבות, כשאני מסתכלת על הילדים הקטנים משחקים ואומרת לעצמי איזה כיף להם שהם שמחים, אני חושבת על איך החיים שלהם יראו בלעדיי ומבינה שזאת לא אופציה כי זה אות קין לכל החיים שדודה הלכה מבחירה ואיך שאר המשפחה תגיב. אני חושבת המון כל המשפחה שלי ומבינה שזה יכאב להם מאוד, ואז תוהה לעצמי מתי הכאב הזה יחלוף ואם בכלל כי הוא מרגיש שונה מהאפי