נמאס, פשוט נמאס מהכל. 
נמאס לי מהדירה המטונפת הזאת, שאינני יכולה לנקוף אצבע לשנות את המצב ולא נותר לי אלא לפלוש בזוהמה, ועד אז להימנע, להימנע להימנע. 
העיקר לקרצף אותה למוות פעם בחצי שנה, כשכל הכוחות מאוגדים לדבר האחד הארור הזה. 
ומה בנוגע לניקיון הנשמה? בחיי, כמה שזה נשמע נדוש, וחיי נדושים עוד יותר, בכלום ושום דבר שלהם אלא שמדובר בחיי הממשיים, סתמיים ככל שיהיו. 
ובנוגע לאותם מאמצים עילאיים, בשביל מה? אני כל יום שואלת את עצמי וממשיכה וברור לי, שזה רק בהשאלה, כי כמה זמן אפשר לחיות ככה, מהדחקה להדחקה?
אני כמעט ולא יוצאת מהבית, והעיקר, הזמנתי