⚠️טריגר⚠️פוסט טראומה/נובה/אובדנות

butterflies · 2024-07-27T16:34:06+03:00

יומן מלחמה 15.7.2024 21:06pm אני מתגעגעת למי שהייתי לפניפתאום החיים מתחלקיםלפניואחריכבר שנים אני לאט לאט נשברת ומשהו נשבר בי שםשלא הצלחתי לקום ממנוהקש האחרון יש לקרוא לו כךלא נשאר בי דברמלבד שנאה עצמיתכאב אשמה ובושהכלכך הרבה חרטותכלכך הרבה משקל על כתפיים כאלה קטנותאני מתגעגעת למה שהיה רע לפניהרי גם לפני המלחמה סבלתילא מספיק כדי להתחיל להוציא לפועל את יצירת חייכמו עכשיו האמת? חשבתי שעם כל הזמן שלקח לתכנן זה יהיה יותר מסובךאני מתגעגעת למי שהייתי לפנישקיוותה למוות וזימנה ברוחהלזאת שלא כאב לה כלכך כדי להרים ידיים ולהפסיד במלחמהאני מתגעגעת לסיוטים שלפניעל אנסים ומכות ועל אמא ואחי והפלות ואובדן וכל כאב שחוויתי עד היוםאני מתגעגעת לימים שהטראומה הייתה רק שלישלא היו תזכורות בכל מקום כל הזמןשלא ידברו עליהלאף אחד אין זכות לדבר על זה אלא אם הוא היה שם גםהכאב שלי שקוףואני מתגעגעת לאני שלא רצתה כלכך למותלזאת שנתנה לרגשות אשם מקום חיובי לשכנע אותה להישאר בחייםרק כדי לא להכאיב לכל מי שמסביבעכשיו כבר לא אכפת לי מכלוםכלכך כואב ליהסבל כלכך גדול שלא אכפת ליאיך אפשר לחיות עם הזיכרונות האלה?החלומות על עינויים וכלכך הרבה גופות על ריח של ברביקיו אנושי ושיער שרוףעל האוזניים שעדיין מצלצלות מאזוזה לא עוזר שאין לי אך אחדואין לי לאן ללכת אין לי ממי לבקש עזרהאין לי יותר כסף להשקיע בעוד טיפול כבר ניסיתי הכל בכל מקרהאני מתחילה להתכונןלסוףאולי אתחרטאולי סוף סוףאפסיק לפחדאני מפחדת עכשיואני מפחדת מעצמי אולי כי עוד יש בי שיירים של הגיוןאני מפחדת כי אני יודעתשרק אני יכולה להרוג אותיושאין לי יכולת להישאר בחיים שמנסים להרוג אותי בכל הזדמנות אפשריתאני נלחמת עד אחרון כוחותיאני לא יודעת למה רק כדי לומר שניסיתי עד הסוףעשיתי הכלתיכף הכל יהיה מוכןורק הפחד יצטרך להיעלםוברגע אחד של אומץאני רק צריכה להחליטאני צריכה עזרהממי עוד אפשר לבקש?אני הולכת מפה לשם משם לפהמתחננת ונלחמת ומבקשת וחוזרת וחופרתאני מתחננת לעזרהצורחת בכל דרך אפשרית הצילו! אני עומדת למות! שמישהו יראה אותי! שמישהי יציל אותי מעצמי!!תצילו אותי בבקשה כי אני כשלתי בלשמור על היצר ההישרדותיאם זה תלוי ביההחלטה כבר התקבלה מזמןאפילו לא על ידיהרי מאז שאני זוכרת את עצמי נאמר לי שאני טעות שחבל שאי אפשר למחוקמעולם לא לימדו אותי לשמור על עצמילימדו אותי ללמוד מטעויות שלי ושל אחריםלימדו אותי שזה בסדר לרצות למותאמא ניסתה וגם אחיאבא לא חולה נפש אבל בקצב הזה תיכף גם הוא יהפוך לאובדניהחברים שלי כולם מתיםאו קורסים לאיטם במציאותאין לי כתף פנויהאפילו הפסיכולוגית לא מרגישה יציבהאנחנו מתראות כל שבוע ומרגיש בכלל כאילו אני רואה אותה פעם בחצי שנההכל מתנדנד לי והראש מתפוצץהגוף לא מסוגל להחזיק את עצמו מרוב שהוא מותשהנפש כלכך כבדה והכל כלכך כואב וכל נשימה היא כמו סכין בגרון כל רגע של קיום הוא סבל בלתי יתוארהדמעות כבר לא יוצאות מזמןאני כלכך רוצה לבכותאני צריכהאני לא מצליחהאני כלכך רוצה למות כברכמה אפשר להילחם על משהו שאני בכלל לא רוצה?למה אני נלחמת להישאר במקום שגורם לי רק סבל?יש דברים טוביםיש אנשים שאני רואה אותם והלב שלי פורח ונרגעויש רגעים מצחיקים ששווה לחיות בשבילםיש עבודה מדהימה ויש חלומות אבל כל זה לא מספיק חזק לפצותעל חודשים על גבי חודשים ללא שינהסיוטים והתקפים ולהרטיב מרוב פחד במיטהעל פגיעות עצמיות על כאבים שאחריעל טריגרים על החיים שאחריעל לחיות עם הזיכרון של רצח המוניעם הזיכרון של המחבלים שעשו בי זוועות שלא אוכל לתאר לעולם, שלקחו לי את כל מה שהייתי וזרקו אותי לפחאף אחד לא מדבר על זהאבל שום דבר לא מספיק חזק לפצותעל כמה שכואב לישום דבר לא שווה את הכאב הזההבלתי נסבל הבלתי יתואראי אפשר לנשום בתוכולא נשמתי כבר עשרה חודשיםהלב לא יורד מ115 פעימות עוד מאזהראש כבר מסתובב מרוב כאבאני עוד רגע הולכת להתעלףאין לי כבר כוח להחזיק כלכך חזקאבל הבטחתי לעשות כמיטב יכולתיאז בינתייםאני ממשיכהעד שהידיים ירפו אחיזה מעצמן.