butterflies

29.7.2025 20:02pm

אני תקועה במין מצב ביניים מוזר

לא טוב לי אבל גם לא כלכך רע

התרגלתי לשגרת האומללות

וההרגל הופך את זה לפחות נורא

הכאב עדיין שם יום וליל

טראומה והשלכות

כלכך הרבה השלכות

אלימות ומריבות

הכל משתנה מסביב

והקרקע מתערערת

השגרה מתהפכת

ואני עוד מנסה להבין

אם אמא עדיין אוהבת

אני מנסה להישאר רגועה

לא להיכנע לפאניקה שמתבשלת בתוכי

לחייך גם כשאין שום סיבה

מסתירה הכל מאחורי משחק שלמדתי שנים

איך להיראות בסדר כשהכל על הפנים

אני נאבקת להתקיים ובאותה נשימה מתכננת את מותי

בין חיים ומוות לבחירה

מה יקרה קודם

יגמר

14.4.2025 20:20pm

יומן מלחמה 

חופשת פסח

הדחף להרוס לחרב להשמיד אותי 

ליפול להתמכרות לבריחה ליפול שוב לסם שינתק אותי מהמציאות שכלכך מכאיבה לי 

שימנע ממני להרגיש את מה שאני חייבת להרגיש כדי להתקדם ולהחלים

לברוח למקומות מוכרים ונוחים שלמדתי לברוח אליהם כילדה בבית רעיל

למסוכן לקיצוני ללא בריא להרסני

כי ככה ראיתי בבית, ככה הייתי בורחת פעם, ככה אני יודעת לברוח

ככה לימדו אותי להתמודד עם מצבים קשים

לשתות לעשן להסניף כל מה שבנמצא

ואם זה לא עובד לנסות לקפוץ מהגג או לקחת מנת יתר או להיתלות מהמנורה

לבלוע עוד ועוד ועוד כדורים ללכת סביב סביב ולהכחיש

לברו

7.2.2025 17:27pm

יומן מלחמה

הראש שלי בכאוס כבר ימים ואני לא מצליחה לעשות סדר בבלאגן 

כבר כמה ימים מתרוצצת ללא מנוחה רק כדי לנסות להשקיט את הצרחות

בבוקר בעבודה ואז אחרי צהריים עם חברות

הלילות הכי נוראיים, אני כלכך מפחדת מהלילה

אני ערה כבר כמה ימים רצוף 

אי אפשר לישון כשבראש רצות זוועות ומראות הגיהנום עלי אדמות

זכרונות של היום הכי נוראי בחיי

כל הנסיונות לברוח כשלו

גם כל הנסיונות לקבל עזרה

וכמה ניסיתי

אם רק היו יודעים עד כמה היה קשה לבקש אותה 

הכל נכשל ועכשיו הכל קורס בתוכי

אני יושבת בדיר חזירים שיצרתי לעצמי בעצמי

לא ניקיתי את החדר כבר חודשים על גב

אני מרגישה שאני מתלוננת ללא הפסקה ומתבכיינת על מר גורלי כשאני צריכה להגיד תודה שאני בחיים אבל אני לא אסירת תודה כי כואב לי לנשום כואב לי כל צעד שאני עושה כואב לי לקום בבוקר מהמיטה כואב לי להתקיים באמת כואב פיזית ואני מרגישה כפוית טובה ומתבכיינת אבל כלכך כואב לי באמת אני כלכך נאבקת לחיות עם הטראומה הבלתי נתפסת הזאת אני נשבעת שאני עושה הכל כדי להמשיך אבל אני קורסת אני מתפרקת והפסיכולוגית שתהיה בריאה נעלמת ברגעים הכי קריטיים לא דיברנו כבר מלא זמן ואני קורסת אני על הקצה ואני לא מצליחה להחזיק ואני רק רוצה למות כבר אין לי כוח קשה לי המלחמה

יום הולדת 11.10 ואני כלכך רוצה למות, המצב מחמיר מרגע לרגע ואני לא יודעת מה לעשות. 

המצב מרגיש אבוד, החברה הכי טובה כלכך לא נמצאת שם ואני כלכך צריכה עכשיו עזרה וכלכך צריכה תמיכה, הפסיכולוגית נעלמה דווקא השבוע, והתחננתי שתהיה על זה והיא הבטיחה ולא קיימה.

קשה לי לנשום קשה לי לקום בבוקר קשה לי לחיות ואני לא מצליחה לשחרר את זה ממני כבר יותר משנה אני תקועה שם בזוועות בעינויים שעברתי אני תקועה שם ולא מצלילה להתקדם.

זה פוגע לי בעבודה בחיי חברה בחיים במשפחה בפרנסה בבריאות הפיזית בהכל.

אני כלכך רוצה למות.

טוב שאני לא לבד הלילה לא הייתי עומדת בפיתוי.

יום הולדת 11.10 ואני כלכך רוצה למות, המצב מחמיר מרגע לרגע ואני לא יודעת מה לעשות. 

המצב מרגיש אבוד, החברה הכי טובה כלכך לא נמצאת שם ואני כלכך צריכה עכשיו עזרה וכלכך צריכה תמיכה, הפסיכולוגית נעלמה דווקא השבוע, והתחננתי שתהיה על זה והיא הבטיחה ולא קיימה.

קשה לי לנשום קשה לי לקום בבוקר קשה לי לחיות ואני לא מצליחה לשחרר את זה ממני כבר יותר משנה אני תקועה שם בזוועות בעינויים שעברתי אני תקועה שם ולא מצלילה להתקדם.

זה פוגע לי בעבודה בחיי חברה בחיים במשפחה בפרנסה בבריאות הפיזית בהכל.

אני כלכך רוצה למות.

טוב שאני לא לבד הלילה לא הייתי עומדת בפיתוי.

זה כואב מידי וטרי מידי בשביל שאני אצליח לדבר על זה אבל הפסיכולוגית היום הפצירה בי לא לשמור בבטן למרות שלא יכולתי לדבר על זה איתה אז מנסה פה כי חוץ ממנה אין לי עם מי לדבר בכלל. 

אני כבר הרבה זמן לא אני, מאז הנןבה לא חזרתי לעצמי וזה הולך ומידרדר עד לרמה שאני שוקלת לשים קץ לחייה, ברצינות רבה יותר מאי פעם. עושה סמים רק כדי להתנתק ולא לחשוב על הזוועות וסטוצים כדי להחזיר לעצמי את השליטה על הגוף שהמחבלים לקחו ממני כשאנסו אותי וכמעט חטפו אותי.

לפני משהו כמו 4 חודשים שכבתי עם מישהו ונקרע הקונדום אבל גילינו קצת מאוחר מידי, כמובן שישר יצאנו לקנות

אני מדרדרת כבר המון זמן ועושה המון דברים מסוכנים והרס עצמי על מלא, חלק מהעניין הוא מין מזדמן ולא תמיד מוגן מהסיבה שרוב המון קורה כשאני מסטולה ממגוון סמים ולא באמת מפעילה שיקול דעת וההשלכות לא איחרו להגיע אבל דברים אחרים כן ונכנסתי שוב להריון בטעות ואני כלכך כלכך מתחרטת ומרגישה כלכך רע, פיספסתי השבוע פעם ראשונה פגישה עם הפסיכולוגית אחרי שנרדמתי אחרי שלושה ימים ללא שינה בכלל ולא התעוררתי בזמן לפגישה, דגל אדום בוהק כי החל ממאי 2018 לא פיספסתי פגישה גם כשהייתי במסגרות סגורות מצאתי דרך להגיע ותמיד בזמן, היא נעלמה לי מאז, כמובן הקפיצה אךיי

אני מדרדרת כבר המון זמן ועושה המון דברים מסוכנים והרס עצמי על מלא, חלק מהעניין הוא מין מזדמן ולא תמיד מוגן מהסיבה שרוב המון קורה כשאני מסטולה ממגוון סמים ולא באמת מפעילה שיקול דעת וההשלכות לא איחרו להגיע אבל דברים אחרים כן ונכנסתי שוב להריון בטעות ואני כלכך כלכך מתחרטת ומרגישה כלכך רע, פיספסתי השבוע פעם ראשונה פגישה עם הפסיכולוגית אחרי שנרדמתי אחרי שלושה ימים ללא שינה בכלל ולא התעוררתי בזמן לפגישה, דגל אדום בוהק כי החל ממאי 2018 לא פיספסתי פגישה גם כשהייתי במסגרות סגורות מצאתי דרך להגיע ותמיד בזמן, היא נעלמה לי מאז, כמובן הקפיצה אךיי

יומן מלחמה 

15.7.2024 21:06pm

אני מתגעגעת למי שהייתי לפני

פתאום החיים מתחלקים

לפני

ואחרי

כבר שנים אני לאט לאט נשברת 

ומשהו נשבר בי שם

שלא הצלחתי לקום ממנו

הקש האחרון יש לקרוא לו כך

לא נשאר בי דבר

מלבד שנאה עצמית

כאב אשמה ובושה

כלכך הרבה חרטות

כלכך הרבה משקל על כתפיים כאלה קטנות

אני מתגעגעת למה שהיה רע לפני

הרי גם לפני המלחמה סבלתי

לא מספיק כדי להתחיל להוציא לפועל את יצירת חיי

כמו עכשיו 

האמת? חשבתי שעם כל הזמן שלקח לתכנן זה יהיה יותר מסובך

אני מתגעגעת למי שהייתי לפני

שקיוותה למוות וזימנה ברוחה

לזאת שלא כאב לה כלכך כדי להרים ידיים ולהפסיד במלחמה

אני מתגעגעת

הכל כואב כבר הרבה זמן. לא כתבתי כאן הרבה זמן כי הכאב שיתק אותי ולא קמתי מהמיטה במשך שבוע אפילו לא לשרותים. פניתי יותר מידי פעמים למיון. שלחו אותי הביתה כל פעם. לא ניסו אפילו. אין מקום ואני לא פסיכוטית ואני יכולה לדבר בהגיון כי המוח עדיין מחובר לי לגוף אז אני בסדר. גם כשאני אומרת שאם נותנים לי לצאת מהדלת אני מגיעה הביתה ומתאבדת. אני מתחננת לעזרה. אני לא יכולה יותר להתחנן. נשארתי מחוץ למערכת עם מצב שבלתי אפשרי להתמודד איתו טיפול פרטי שאין לי כסף לשלם כי אהי לא עובדת מספיק כדי גם להתקיים ולשכור דירה ולאכול ולשלם גם על טיפול. אני צורחת הצ

לאמא יש סרטן.

כמה כאב ופחד עוד אפשר להכיל?