אני מרגישה שאני מתלוננת ללא הפסקה ומתבכיינת על מר גורלי כשאני צריכה להגיד תודה שאני בחיים אבל אני לא אסירת תודה כי כואב לי לנשום כואב לי כל צעד שאני עושה כואב לי לקום בבוקר מהמיטה כואב לי להתקיים באמת כואב פיזית ואני מרגישה כפוית טובה ומתבכיינת אבל כלכך כואב לי באמת אני כלכך נאבקת לחיות עם הטראומה הבלתי נתפסת הזאת אני נשבעת שאני עושה הכל כדי להמשיך אבל אני קורסת אני מתפרקת והפסיכולוגית שתהיה בריאה נעלמת ברגעים הכי קריטיים לא דיברנו כבר מלא זמן ואני קורסת אני על הקצה ואני לא מצליחה להחזיק ואני רק רוצה למות כבר אין לי כוח קשה לי המלחמה