החיים האלה נהיו פשוט גהינום.
וככה זה מאז הפסקת האש – אחרי למעלה משנה איומה, אחרי כחודשיים וחצי של חרדה קיומית פה בצפון.
אני נעה בין גלים של חרדות או התקפי חרדות לגלים של זעם אי לדיכאון תחושת אפסות וייאוש.
מה שהיה עוזר לפני כן, עוזר עכשיו רק לרגע.
יוצאת מהטיפול. מרגישה טוב. זה מחזיק שעה. או שעתיים.
מה קורה לי?
אני לא יודעת מה לעשות.
נראה חסר טעם לדבר.
הכול בלופים.
שלא יוצאת מהם.
המלחמה הזאת שברה אותי וכתשה לי את הנשמה.
אני חייבת לחזור להיות.
איפה אני?
אני לא יודעת יותר מה לעשות כדי לשפר את המצב.
לבקש עזרה או לדבר, נדמה שעוזר אבל שוב אנ