אולי זו שאלת סרק
איך אוכל להקל עלי את הבדידות,
כמובן שהיא תמיד הייתה מנת חלקי אז לא ברור לי האם החלק בי שמחפש תשובה הוא נאיבי ומסוכן או לא.
זו לא בדידות מהסוג הטכני של חוסר באנשים פוטנציאלים שאוכל להיות אתם
אלא בדידות מהותית של מליוני שנות אור ביני לבינם ולחלק של האנושות שהספקתי להכיר ב26 שנותי , מה שגם לא מאפשר לי הרבה מקום לתקווה.
רב הזמן (באקט השרדותי כנראה) אני חושב שאני "גיבור" מספיק בשביל לחיות את כל חיי לבד,
לא מדבר על חוסר בזוגיות אלא על לבד מוחלט.
ובאמת,
אני אוהב להיות עם עצמי, לדוגמא-לא הייתי מחליף כיום מגורים לבד באופציה