וורלד

אולי קצת יעזור לי לפרוק פה (כי אדם לפרוק בפניו- אין לי) את תחושת חוסר האונים שלי,

זה אולי לא גרנדיוזי,

אני רוצה להזיז כמה דברים בחיי ונכון, יש נתונים מסוימים שמקשים עלי,אבל-

אני מרגיש משותק רק להתעסק עם העניינים האלה,

ברמה של כמה שבועות שכל יום אני אומר לעצמי היום (אפילו קצת) וזה מתסכל רצח שזה פשוט לא קורה

ובנוסף הדמוי שלי על עצמי בנושא שליטה עצמית ועוד כמה דברים יורד פלאים,

אני מרגיש זבל כי כביכול זה לא אמור (-מושג נורא, המילה הזו) להיות כל כך מסובך.

בין הדברים שעליהם אני מדבר אני צריך/רוצה גם להחליט על מקום מגורים באיזור חדש 

ואין לי די א

אניי יודע שאחר כך אולי אצחק על עצמי או רק אסנוט בי בחיבה

על כתיבת העצמי לדעת הזו (ושבקושי, אם בכלל מישהו קורא(- לא לכתוב לי פוצי מוצי על זה))

אבל אולי דווקא כי זו כתיבה חצי לחלל ריק וחצי לא יש בזה יתרון (תודה, רציונליזציה,ידידתי משכבר הימים)

פשוט קראתי טקסט שהציף בי את הדיספוריה ואני מרגיש קטן, חלש ומוחלש כוחות,

זה מדהים כמה תחושת הכח היא שחקנית מרכזית אצלי.

אולי אני כותב קצת מעורפל ולא קולח, אבל כבר סכמנו שאין יותר מדי שומע,קול ועונה,

וזה קצת עזר לי לפרוק.

אז, אהבה לעצמי ושימור הידיעה על האני האמתי שלי!

זה מסוג הדברים שרב הזמן אני ארגיש מגוחך מול עצמי אם ארגיש רע בגללם,

"נו, באמת, אז אני חי ביחידה טרנסית שסומנה בבנייתה כמחסן והיא בגודל תשע מטר רבוע,

עברתי ואני עובר דברים שלא  יורקים על זה בכלל.

.

נו באמת, אז הקיר הדקיק מעביר במסירות בלתי בשינה ובעירות נלאית את קולותיו וסגירות הדלת האינסופיות של בעל המשרדון ליד.

נו באמת, אז כל הדיר(ה) הוצפה אתמול במי גורה שעולים לקראתי מדי תקופה בחיבה מן הביוב.

נו, באמת, באמת, מה רע לעשות כל שבת פה למרות שעד לפני חודשיים האופציה הייתה להיות עם תאורת  חרום וחצי 25 שעות.

נו, באמת.

גברת לגיטימציה, הנה, לאט לאט א

זה מאבק לא שווה כוחות.

אני רק ילד כאוב קטן, יודע שאני סתם מסתובב ביו הרגליים, ועדיף שהייתי מת.

איש העסקים הקרחוני הוא חזק, בטוח שנועד לשלוט,

לדוגמא- לדחוס אותי בחנק, סתם כי הצרחות הפצועות שאני צורח

מפריעות לו לסדר היום.

האמת היא שאני מצליח לייצר סטטוס קוו ביננו, לאזן.

הוא קובר אותי ומכסה את הקבר בזכוכיות שחורות עבות?

הזעקות והיללות שלי נשמעות מבעד לזכוכית כמו הדים חלשים ורטטים מעצבנים באוויר?

אני לא נותן לו לנהל את העסקים המנוכרים שלו.

נכון, ברור שהוא לא פראייר.

לדחוס אותי עוד, אין לו כל כך לאן,

אז הוא נזכר

שהאגרופים שלו יכולים להיות תועלתיים,

ואז

זה מאבק לא שווה כוחות.

אני רק ילד כאוב קטן, יודע שאני סתם מסתובב ביו הרגליים, ועדיף שהייתי מת.

איש העסקים הקרחוני הוא חזק, בטוח שנועד לשלוט,

לדוגמא- לדחוס אותי בחנק, סתם כי הצרחות הפצועות שאני צורח

מפריעות לו לסדר היום.

האמת היא שאני מצליח לייצר סטטוס קוו ביננו, לאזן.

הוא קובר אותי ומכסה את הקבר בזכוכיות שחורות עבות?

הזעקות והיללות שלי נשמעות מבעד לזכוכית כמו הדים חלשים ורטטים מעצבנים באוויר?

אני לא נותן לו לנהל את העסקים המנוכרים שלו.

נכון, ברור שהוא לא פראייר.

לדחוס אותי עוד, אין לו כל כך לאן,

אז הוא נזכר

שהאגרופים שלו יכולים להיות תועלתיים

אולי זו שאלת סרק

איך אוכל להקל עלי את הבדידות,

כמובן שהיא תמיד הייתה מנת חלקי אז לא ברור לי האם החלק בי שמחפש תשובה הוא נאיבי ומסוכן או לא.

זו לא בדידות מהסוג הטכני של חוסר באנשים פוטנציאלים שאוכל להיות אתם

אלא בדידות מהותית של מליוני שנות אור ביני לבינם ולחלק של האנושות שהספקתי להכיר ב26 שנותי , מה שגם לא מאפשר לי הרבה מקום לתקווה.

רב הזמן (באקט השרדותי כנראה) אני חושב שאני "גיבור" מספיק בשביל לחיות את כל חיי לבד,

לא מדבר על חוסר בזוגיות אלא על לבד מוחלט.

ובאמת,

 אני אוהב להיות עם עצמי, לדוגמא-לא הייתי מחליף כיום מגורים לבד באופציה אחרת,

אבל

אשמח להתייעץ מקצועית,

עברתי היום מבחן מוקסו והיות שהסיבה שבצעתי אותו היא כי רציתי שאוכל לקחת כדורים ופחות בשביל לוודא אם יש לי הפרעת קשב,

כי ישנם הרבה סכויים שחוסר הקשב שלי נובע מסיבות רגשיות,

אז את החלק הראשון עשיתי בלי להתאמץ מדי (ואולי באופן לא ממש מודע אפילו "ניסיתי" לא להצליח מדי)

ובחלק השני יותר הייתי "על זה", מבחינת הרצון לאצליח,

הפענוח היה הנמכה בקצב עיבוד מידע (ללא הריטלין),

העניין שפתאום כן חשוב לי חקר האמת ואשמח לדעת  לאור הנתונים שהצגתי, איך להתייחס לזה?

אוסיף שתמיד ראיתי עצמי אדם שחשיבה מהירה היא אחת החוזקות שלו וכן השגי הלמוד