אני תמיד תוהה מה יכלה אותי קודם, האנרגיה הכרוכה בהוצאת הרפש, קרי, התפלשות בתוך הרפש עצמו (לכתוב את מה שעובר עליי למשל), או ההימנעות, הבריחה הרגעית מפני הזוהמה שעתידה לפלוש בלאו הכי. אז מה עדיף? זו תצורה משתנה של אותו זיהום ארור. מצחיק שבחרתי דווקא במילה הזו, זיהום, שהרי מדובר בלב לבו של האוסידי שלי, כמה לא מקורי מצידי. 

אני כותבת כי מצפה לי טקס ארוך ומייגע שאין להימלט מפניו, שכן, אם ברצוני להתקלח אין מנוס מלנקות את כל הרפש והזוהמה שנותרו מתקלה בביוב, בבניין ישן שיסודותיו רעועים בדיוק כמו האורחת המזדמנת שלו. נטלתי קלונקס כדי להקל איכשה