הן חוזרות
אל המקום שבו הזמן עצר מלכת
אל המקום שבתוכו הופרה השלווה
אל המקום שבו נדמה שאבד להן כל מה שהיה יציב עד לאותו הרגע.
מבטיהן נשקפים אלינו מתוך המסך
חלקן מנסות לחייך
חלקן מרשות לעצמן לבכות.
אנחנו מחייכים ובוכים ביחד איתן
בתוך מרחב משותף המאפשר להרגיש את כל הרגשות ביחד.
דמעותיו המלוחות של העצב, מתערבבות עם דמעות של שמחה
הכאב מתערבב עם תקווה ועם החלמה וריפוי.
השיתוף והידיעה שהתחושות המעורבבות האלה משותפות לכולנו יכולים להקל ולאפשר מרחב לנשימה.
תחושה של יחד
מאפשרת לאוויר צלול לחדור פנימה ולשתול זרעים חדשים של תקווה.
מי ייתן וכולם