העולם רע? - כמוני

אנונימית26613 · 2025-04-03T23:32:43+03:00

אני יודעת שהעולם רע ושחור ואפל ושום דבר טוב אף פעם לא קורה בו. הכל אינטרסים ולאף אחד לא אכפת וזה אף פעם לא ישתנה.אני מרגישה רע. אני נוראית. סתומה ומכוערת. נכשלת בהכל. שנאה זו פשוט לא מילה מספיק חזקה כדי לתאר איך אני מרגישה כלפי עצמי.הנחמה היחידה היא ההלימה בין הפנים לחוץ. אני מרגישה רע והעולם הוא רע. זה הגיוני. ברור שבמקום ששום דבר טוב לא קורה בו, אני ארגיש רע. וכשאחרים סביבי מנסים להגיד משהו חיובי, שאולי זה לא כזה נורא או אולי זה לא יהיה ככה לנצח, אני נרתעת. מה, הם משוגעים? איך הם לא רואים? הם מסכנים כי הם לא רואים את המציאות כמו שהיא, כמו שאני רואה אותה. הכל רע ותמיד יהיה רע. ורע זו אפילו לא מילה שמסבירה מספיק מה הכוונה אבל זו המילה שיש לי עכשיו.דברים השתנו. הבועה התנפצה. הרמתי את הראש. גיליתי את הטוב. זה לא בבת אחת ולא תמיד מרגיש שינוי כזה גדול. אבל זה בהחלט שינוי. העולם טוב. יש בו טבע מדהים והרבה אנשים שמתנהגים בנחמדות כלפיי ועושים מעל ומעבר בשבילי בלי שיוצא להם מזה כלום. יש דברים שאני אוהבת. דברים שעושים לי טוב.אבל זה לא ככה בראש שלי. בראש שלי אני עדיין ברע. חושדת בכל בן אדם, מצפה שהרע ינחת עליי כי לא יכול להיות אחרת. מחפשת בגידות בכל פינה ורואה רוחות. וזה לא מסתדר. כי כבר אין הלימה. איך יכול להיות שאני רואה כמה העולם הזה יפה והחיים יכולים להיות מדהימים אבל לא מרגישה ככה? אפילו לא קרוב.זה גורם לי להרגיש משוגעת, כפוית טובה ואשמה מאוד. גן עדן ממש מולי אבל ביננו קיר זכוכית שאני לא מצליחה להפיל. זה אמור להיות קל והרבה אנשים מצליחים. אבל אני חלשלושה ולא מצליחה. דופקת עליו, צורחת, מנסה עם פטיש וגרזן וסכין עם כל מה שיש לי. אבל זה לא עובד. הידית ממש מולי. אבל אותה אני עדיין לא רואה.וזה הדין שלי. לראות את זה מבחוץ. לדעת שהעולם יכול להיות מדהים אבל אני אף פעם לא אוכל להיות חלק ממנו. אני אסתכל עליו ואראה את כולם מאושרים בפנים אבל לא אוכל להצטרף אליהם. אני שבורה מדי. פגומה מדי. מצולקת מדי. טיפשה מדי כדי להבין שאני לא צריכה פטיש וגרזן וסכין אלא רק להושיט יד ולפתוח עם הידית.