אין לי כותרת

Unleashed · 2025-04-29T01:04:34+03:00

זמן רב שלא כתבתי כאן. כרגיל, הדבר נובע בעיקר מתוך הימנעות ולא מהיעדר צורך. למה דווקא עכשיו? לא יודעת, אבל מגיע הזמן שבו כל הכוכבים סוטים מספיק ממסלולם כדי לאלץ אותי להתיישב עם המציאות, לתמלל אותה, לדבב, להשתהות רגע ולא ישר לברוח למקומות הנוחים, המוכרים; אלו שמצד אחד מאפשרים מרווח נשימה, מצומצם ככל שיהיה, ומצד שני משמרים את עצם קיום המעגל המגוחך הזה מלכתחילה. הפיסי כידוע מתכתב עם הנפשי, והשבוע הזה מוצאת את עצמי כל יום מתעוררת מסיוטים, קמה עם זיעה קרה, מותשת עוד יותר. הסיוטים ממשיכים ללוות אותי בהמשך היום, אם דרך פלשבקים, או בהרגשה של התרוקנות פיזית ומנטלית כאחד. אני לא יכולה לומר שזוהי תקופה לחוצה יותר מהרגיל, אין לי שמץ מדוע דווקא השבוע אני חווה סיוטים באופן יומיומי, דבר שלא קרה לי כבר תקופה ארוכה. הפרעות שינה מלוות אותי כבר שנים רבות, לצערי לא מכירה מציאות אחרת, והטוב ביותר שיכולה לייחל לו זה שהשינה תהיה פחות גרועה מבדרך כלל. מה זה פחות גרועה? קודם כל להירדם, שנית להתעורר כמה שפחות ולקוות לשינה נטולת סיוטים עד כמה שניתן, לפחות לא ברמה של להתעורר שטופת זיעה קרה. בקושי כותבת עכשיו מרוב עייפות, המוח לא עובד, אני מותשת, הגוף חלש, מרגישה שאני כלואה בגוף של אישה מבוגרת בת 80. מיותר לציין שקשה לתפקד ככה, והרי קשה לתפקד גם כך. מוצאת את עצמי מתבצרת עוד יותר בין ארבעת הקירות, כשהמפלט הרגעי הזה שהשינה אמורה לספק לא מתאפשר, אף לא במקצת, ומובן שהמוח ישר קופץ למחוזות מוכרים, אפלים, שברגעים כאלו נתפשים כהארה של ממש, אותה בריחה אולטימטיבית.