זו מרגישה תקופה כזו של בין מלחמות, הרבה מתח ואי ודאות

שעות השינה שלי עדיין משובשות, אבל אני חייבת להתאפס על עצמי. מאז שהורדתי במינון בתרופות הocd והחרדות הפכו להיות שוב חזקים למרות שקיוויתי שאצליח להתמודד עם זה ולהגיע למצב שאני לא צריכה תרופות. אולי בגלל שאני מורידה בתרופות ואין לי טיפול שמלווה אותי תוך כדי בתהליך אז זה יותר קשה..

אני ממשיכה לעבוד עם הפרויקט, ב30 לחודש מציגים אותו במכללה. לא זוכרת אם דיברתי על זה כאן בכלל. מרגישה שנהייתי איטית בכל מיני דברים, אפילו בדיבור שלי. אני לא מצליחה לזרז את עצמי כאילו יש לי נזק מוחי.. מקווה